גיל 7-8

חדש בדף.



איך היינו מבלים יחד לו היית ילד בזמן ילדותי.

הקורונה מרחיקה אותנו פיזית מהנכדים, אבל בואו ננסה לשמור לפחות על הקרבה הנפשית.

קודם בואו נברר באילו שעות הנכד או הנכדה נוהגים להתעורר. עד כמה שאנחנו כמהים לבלות אתם, לא שווה להעיר אותם רק כדי לבלות זמן איכות עם הסבים. להעיר אותם זה פטנט בדוק להפוך את זמן האיכות לזמן נחות...

הדרך הבטוחה לברר מתי הם פנויים היא השימוש בוואטסאפ. ברגע שהם עונים לנו, זה סימן שהם לא עושים זאת מתוך שינה או חלום.

כשהנכד – או הנכדה – כבר ערים והספיקו גם לאכול משהו לארוחת הבוקר – גם אם השעה כבר מאוחר אחרי הצהריים- זה הזמן הטוב לנסות לדבר אתם.

תציעו לנכד לנסות לבנות יחד סיפור על ילדותכם המשותפת, בהנחה שהנכד היה נולד בתקופה שאתם נולדתם. שאלו אותו מה היה רוצה לעשות. לנסוע? באיזה כלי רכב? האם הנכד יודע שמכונית פרטית היתה בזמן ילדותכם רק חלום? היו אופניים, קורקינטים – לא חשמליים – היו כרכרות, עגלות עם סוסים – אם גרתם באזור כפרי. ספרו לנכד על כל אחד מאמצעי התחבורה שהיו מצויים בזמן ילדותכם. נסו להעלות יחד מה היו היתרונות של כל כלי תחבורה. תתפלאו, גם לדברים שהם לא בשימוש היום, יש עדיין יתרונות. על איכות הסביבה כבר דיברתם?

לאחר דיון קצר, בחרו יחד מה כלי התחבורה שתרצו להשתמש בו.

הנה התחלתם בתנועה. מה המראות שנגלות לעיניכם? נסו לתאר לנכד מה היה בסביבה שלכם. פארק? אגם? בתים קטנים ולא רבי קומות? גרתם באזורים קרים בחורף? היו ערימות עצים מוכנים להסקה בחצרות הבתים? לכל בית היתה ארובה? באביב היו קני חסידות על העמודים? היתה באר בסביבה? מעניין אם הנכד ראה פעם באר במציאות. בדקו אם הוא יודע שעד עצם היום הזה יש ילדים שמביאים מים מהבאר, וזאת לא רק פרשה בתנ"ך, על ההיכרות בין יעקב לרחל.

מה יודעת הנכדה לגבי בית הספר של אז? תזכירו לנכדה שההורים שלכם לא בדיוק נהגו להסיע אתכם במכונית המשפחתית כדי שתגיעו לבית הספר. הייתם הולכים, אולי דרך שלגים וגשם שוטף, יחד עם החברים והחברות. היה מספיק זמן בהליכה להחליף חוויות, לצחוק ולחלוק פחדים לפני מבחן או בחינה ליד הלוח, בעמידה ובהפתעה. זוכרים?...

לא יאומן: הייתם חייבים ללבוש תלבושת אחידה ולא היה סיכוי ללבוש משהו אחר.

מה היו המשחקים ששיחקתם? כמה מהם שרדו עד היום והנכדה מכירה? הנכדה ודאי תתפלא איך נותרתם בחיים כשגדלתם בלי טלויזיה ובלי מחשב. ועל אף החוסרים הנוראים האלה, מסתבר שהצלחתם בחיים לא רע!

מה הייתם אוכלים בעיקר בארצות המוצא שלכם? מה מכל המאכלים הללו הנכד אוכל היום, לאחר שעבר בהצלחה את כל המבחנים של "בלי": בלי כולסטרול, בלי שומן רווי, בלי סוכר, בלי חומרים משמרים. נותר בהם עדיין טעם? איך הכינו פעם את המאכלים ואיך הם נשמרו מבלי שיהיה מקרר בכל בית? האם הנכד שמע שפעם היו עוברים עם עגלה וסוס כדי למכור בלוק קרח ובבית היה ארגז קרח? אם נולדתם בארץ קרה, גם זה היה מיותר: הרי לכל בית היה מרתף ושם שמרו את התוצרת הקיצית עבור הצריכה החורפית.

הגענו לכיף: איך תבלו עם הנכד? תלכו לשחק עם חבר? להתנדנד בנדנדה שבחצר של השכן? לטייל בפארק העירוני? אולי תלכו יחד לספריה העירונית? נכון, פעם לקורא ספר היה נחשב בילוי נעים, לא עונש. היה קולנוע בעירכם? ההורים הרשו לכם ללכת לסרט עם חברים?

איך בכלל תקשרתם עם החברים? מה- לא היה לכם טלפון סללולרי??? גם לא היה טלפון בכל דירה? ספרו לנכד שכדי לשוחח עם קרובי משפחה בעיר אחרת הייתם חייבים להגיע למרכז הטלפוניה העירוני ולבקש מהטלפנית ליצור קשר עם האדם המבוקש. אם גם לקרוב המשפחה לא היה טלפון בביתו, הייתם צריכים קודם להתכתב ולתאם זמן כשתהיו שניכם במרכז הטלפוני העירוני. ולא, זאת לא אירוניה.

כעת תור הנכד לקבוע איך הייתם מבלים יחד אם אתם הייתם ילדים בימים אלה. איזה בילוי משותף מציע הנכד? איך תסעו היום? מה הנכד מציע לעשות?

והכי מעניין : מי יצבור בסוף יותר זכרונות ויותר חוויות. כשהנכד יספר לנכדיו על ילדותו שלו, הוא יספר על משחקי הפורטנייט?


לתרגל את לוח הכפל בצביעה.

הילדים של ימינו מאד לא מתלהבים מלמידה בעל פה. מה שפעם היה מובן מאליו, היום זאת דרישה כל כך מוגזמת, עד שהם מוכנים אפילו להתלונן במשטרה על התאכזרות אם מבקשים מהם לזכור ש7*8=56.
כעצה ראשונה, נסו לצייד אותם בלוח הכפל המקוצר, לאחר שתסבירו להם את חוק החילוף: 3*4 זה בדיוק כמו 4*3.
אם אין לכם את לוח הכפל המקוצר, תוכלו להדפיס אותו מהקישור הבא:

כדי לגרום לילדים - או לנכדים - לתרגל בשמחה את לוח הכפל, הנה כמה דפי צביעה שיכולים לשרת את המטרה. כשהצבעים כתובים באנגלית, בבקשה תקדישו דקה וצבעו כל אחד מהשמות בצבע התואם.



עוד דפים:


הבטיחו לילד שאם הציור יהיה מוצלח, תצמידו אותו למקרר או ללוח שיש לכם בחדרו.
בהצלחה!



שוק המציאות.



את מתבקשת ללוות את הנכד לספריה / לחוג חלילית / לצופים / לחבר (נא לא למחוק את המיותר, כי זה לא מיותר: אם לא היום, זה בודאי יצוץ מחר או יותר מאוחר...).

כדי לגוון את ההליכה יחדיו, נסי להכין "תכנית אמנותית". תכיני דף נייר ועפרון או עט – תלוי במה הנכד רגיל כבר להשתמש. כתבי על הדף רשימת דברים שאת כבר יודעת שאפשר למצוא לאורך המסלול שבוודאי עברתם בעבר. למשל: חמישה סוגים של עלים שונים שנפלו מהעצים, פרח שנשר מהשיח שליד הגדר, אבן קטנה, ענף בודד, אצטרובל,נמלה, חיפושית וכו'.

תני לנכד את הנייר ואת העט – או העיפרון, מה שבא ראשון. אם הנכד עדיין לא יודע לקרוא, הקריאי לו את הרשימה לאט, כדי שיזכור את כל הפרטים.

לכשתצאו לדרך, הנכד צריך להצביע על כל אחד מהפריטים שברשימה. אם כבר מצא את הפריט, עליו למחוק אותו מהרשימה.

את גם יכולה לומר לנכד שמותר לו להוסיף "מציאות" נדירות ובלתי צפויות נוספות לרשימה, למשל: מטבע שהתגלגל למישהו מהארנק, מוצץ שנפל לתינוק מהפה, חרוז שהתפרק מצמיד יקר ערך מהחנות בחמישה שקלים לפריט, כדור פינג-פונג פגום, בלון שפעם היה נפוח וכעת הצטמק וכו'. הנכד לא צריך להרים את החפצים – חשוב להעניק לו כללים נכונים על שמירה על ההיגיינה –אבל הוא צריך להצביע על החפץ ורק למחוק אותו מהרשימה.

את תשאלי בשביל מה זה טוב? ובכן, יש לזה כמה תוצאות חיוביות. אם הנכד כבר יודע לקרוא, זאת הזדמנות לתרגל קריאה בכתב יד (ואנא: השתדלי לכתוב ברור ככל שאת יכולה, בתקווה שלא היית רופאה...)שנית, ההליכה תהיה הרבה יותר מעניינת. זה יצור שיחה שוטפת בינך לבין הנכד. זה אמור לעזור לנכד להביט היטב סביבו ולשים לב לכל פרט ופרט.והחשוב מכל: זה יעניק לנכד תחושה של הצלחה במשימה, תחושה שהיא אף פעם לא מיותרת.

זאת גם הזדמנות לערוך יחד עם הנכד תרגיל זיכרון. הודיעי לנכד מראש שהוא צריך לזכור לא רק את כל הפריטים שהוא מצא, אלא גם באיזה סדר הוא גילה אותם. כדי לעזור לו לעמוד בכבוד במשימה הנוספת, הסבירי לו איך מתרגלים את הזיכרון. למשל: הוא מצא קודם עלה של גרניום? שיחזור בקול על המילה " גרניום"- והנה גם הזדמנות ללמוד שמות של צמחים . אחר-כך הנכד מצא נמלה? מחק אותה מהרשימה? כעת עליו לחזור בקול על שתי המלים: " גרניום"," נמלה". הוא מצא אחר-כך אצטרובל? ימחוק אותו מהרשימה , ויאמר בקול גדול: " גרניום"," נמלה"," אצטרובל ", וכו'.לכשתגיעו לספריה / לחוג חלילית / לצופים / לחבר, אמרי לו שבדרך חזרה תנסו שניכם לשחזר את רשימת "המציאות", וכך תתרגלו גם זיכרון לטווח ארוך(כאורך החוג), ולא רק זיכרון מיידי.



בילוי נעים!



לקראת חג השבועות: סלסלותינו בידינו.

 

המשפחה והנכדים מתכוננים לחג השבועות. לא בטוח שהם יקיימו "סלינו על כתפינו" כיון שאולי הכתפיים שלהם לא מוצקות דיין עדיין. לכן נציע להם להכין סלסלה , אותה יוכלו למלא בפירות ואותה יוכלו לקחת לגן, לבית הספר או סתם כשילכו לבקר אצל החברים.

תנאי הכרחי – אך לא מספיק: חייב להיות מבוגר אחראי שיעזור להם בהכנת הסלסילה.

החומרים הדרושים: בקבוק ריק של משקה בגודל ליטר וחצי, סרט צבעוני, מהדק ממתכת, אטב כביסה מעץ, להבת גז .

 

הכנת הסלסילה:

מחזיקים את חוט המתכת בקצה אחד בעזרת אטב עץ (או מלקחיים , אם יש). מחממים את חוט המתכת בלהבה עד שהוא לוהט ומתחילים לנגוע בבקבוק במחציתו, כדי להפריד את החלק התחתון מהחלק העליון.

אפשר להמשיך לקשט את החיתוך בצורות שונות, ככל העולה על רוחכם.

בשלב שני, עושים נקבים סביב הבקבוק, במרחקים שווים. כשהמלאכה מסתיימת, משחילים סרט צבעוני דרך הנקבים. ממלאים בפירות ו..חג שבועות שמח וטעים!


מתכננים את יום ההולדת.

 

יום ההולדת של הנכד חל רק פעם בשנה והוא עובר כל כך מהר... אפשר להאריך את החוויה אם מתחילים לתכנן את יום ההולדת מראש. לא, אל תגזימו: אל תתחילו לדבר על זה עם הנכד בזמן פתיחת המתנות של יום ההולדת הקודם. אפשר בהחלט להתאפק מספר חודשים, זמן בו תוכלו לדסקס על יום ההולדת שהיה: מה היה מוצלח, מה היה ככה-ככה ועל מה אפשר היה לדלג? אילו מתנות היו הכי מוצלחות בעיני הנכד  ואילו מתנות היו מאכזבות? על איזו חוויה היו רוצים לחזור ואיך?

ובכן, הזמן עובר-חולף לו והנה מתקרב יום ההולדת הבא של הנכד הגדל. אפשר להתחיל לתכנן את יום ההולדת העתידי.

אנחנו נוהגים לחגוג עם כל נכד את יום הולדתו ללא הנכדים האחרים. מותר לנכד החוגג אתנו לבחור מתנה שהוא רוצה (עד סכום עליו אנחנו מחליטים מראש), היכן הוא רוצה לבלות אתנו ומה הוא רוצה לקבל כארוחת ערב: פיצה? המבורגר? טוסט? נכון שאף אחד מהמאכלים האלה לא מומלצים ע"י רופא הילדים, אבל לא כל יום פורים – וגם לא כל יום יש לנכד יום הולדת.

במסגרת ההכנות הדמיוניות ליום ההולדת הקרב ובא, בואו נשחק עוד משחק: הבילוי ביום ההולדת בערבוב אותיות – כמובן, בתנאי שהילד בן 7 או יותר.

למשל, נשאל את הנכד:

- אתה רוצה שביום ההולדת נלך יחד לטרס?

הילד יחשוב וינחש שהכוונה היא ללכת "לסרט".

או, למשל:

 -   אתה רוצה שביום ההולדת שלך  נלך ללינג-אוב?

לא , זה לא שם סיני חדיש לבילוי עלום –הכוונה היא לבאולינג, כמובן.

רוצים עוד דוגמאות? בבקשה:

- אתה רוצה שנלך ללוגכרד?

אולי הוא באמת אוהב כדורגל.אם מדובר על נכדה, לשם שינוי, צריך לשנות כיוון. לכן נשאל את הילדה:

-לרגל יום הולדתך, האם תרצי שנלך לליעוץ לגוצי?

כמובן שלא מתכוונים לבוטיק של גוצ'י בכיכר המדינה – בסך הכול הכוונה להצגה המקסימה "עוץ לי – גוץ לי".

אם היא כבר בגיל בת מצוה, כמובן שאפשר להציע לה לערוך סיור במועדוני הילדים שבהם אפשר לערוך מסיבת בת מצווה:

-אולי את רוצה שנסתובב לנו מעט באי-אלו ועדומנים?

אפשר להמשיך במשחק הזה גם לגבי המתנה הרצויה ואפשר להוסיף לזה רמזים מרמזים שונים: בתנועה, בשירים, בשמות של ספרים, חברים וכו'.

למשל, אם הנכדה אוהבת ללקק גלידה, נשאל:

את תרצי גלידת קוסטיף, לודוקש או בחלבתיר?

וכעת, צורכם להתאמץ לפתור את טעמי הגלידה. הפותרים נכונה יקבלו גלידה.


בקבוק עם חול צבעוני.

הציוד: בקבוקנים ריקים של תמציות, בקבוקים עם חול צבעוני, משפך קטן.

אם יש לכם בקבוקונים של תמצית וניל או רום שהתרוקן - אל תזרקו אותם. שטפו ושמרו ליצירה עם הנכד שבא לביקור. בחנות למלאכת יד קנו כמה בקבוקונים של חול צבעוני,כפית פלסטיק.
הסבירו לילד שצריך להניח את המשפך על בקבוקון התמצית. מעבירים את החול הצבעוני לקעריות שונות. בעזרת הכפית, מעבירים חול בצבע אחד לבקבוקון, מיישרים ככל שניתן - בדפיקות עדינות על השולחן - ועוברים לחול בצבע נוגד. כשהבקבוק מתמלא, סוגרים עם פקק או עם פלסטלינה.


הכנת ברכה : שנה טובה.

 

נפוליון בונפרטה אמר: " עם שלא זוכר את עברו, אין לו עתיד".

אז בואו נחזיר מעט את הילדים לימים עברו – ואין זמן טוב מהתחלת שנה חדשה כדי להיזכר בשנים עברו. ספרו לילדים  שלקראת ראש השנה הרחובות היו מתמלאים דוכני ברכות- צבעוניות, נוצצות ועם כתוביות שונות ומגוונות.

אם אין לכם אוסף משלכם מאותן שנים, גלשו לאתר "נוסטלגיה":

http://www.nostal.co.il/

וכתבו ב"חיפוש" : "שנות טובות". תגלו אוצר בלום ומשעשע. אם תגלשו עד הסוף, תגלו גם ראיון טלוויזיוני עם דיוויד סלע, עורך האתר, ותהיה לכם הזדמנות לחזור בקצרה על ההיסטוריה הלא-ארוכה, אבל ערוכה טלוויזיונית,  של מדינת ישראל.

אגב, לידיעת אלה שגרים באזור המרכז: בבני ברק עדיין רואים דוכנים של שנות טובות לפני ראש השנה.

מבלי להתרחק מהבית ומבלי להדחק ברחובות הצפופים עד להתפקע של בני ברק לפני החג, ננסה להחזיר מעט מימי הזוהר והזהבים.

נכין מלבני בריסטול. באמצע השולחן, נכין קערית בה נשים צבע אדום ומעט צבע לבן. נערבב ביניהם, אבל לא לגמרי.

נחתוך תפוח עץ לשני חצאים. ניתן לכל ילד חצי תפוח ונלמד אותו לטבול את החלק החתוך בצבע, ואחר-כך להניח אותו על הבריסטול. ניתן לצבע להתייבש.

הילדים יכולים בינתיים לכתוב ברכה על נייר נפרד. אם רוצים לתת אופי מעניין ועתיק יותר לברכה, ציידו את הילדים במקלות אוזניים. לא כדי לוודא שאוזניהם נקיות לקראת החג – על אף שגם זאת משימה נכבדה – אלא כדי לכתוב במקל האוזניים. הניחו במרכז השולחן קערית עם מיץ לימון. הילדים יטבלו את מקלות האוזניים במיץ הלימון, יכתבו ברכה וימתינו שהמיץ יתייבש. אז אתם תעזרו להם להעביר כל ברכה מעל נר דולק : הכיתוב יופיע צורה בולטת ומעניינת למדי, כמו כיתוב על קלף.

נצמיד אחר-כך את הברכה לבריסטול עם ציור חצי התפוח הצבעוני.

אפשר לקנות סוכריות דבש ולהצמיד לכל ברכה סוכרייה, בעזרת סלוטייפ.כך תהיה ברכה עם תפוח ודבש.

נצטייד במעטפות, הילד יכתוב על כל מעטפה את שם הנמען (אמא, אבא, סבתא, סבא, האחים והאחיות) וניתן לילדים לחלק את הברכות שהכינו במו ידיהם.

רוצים להשקיע יותר? אפשר להוסיף מדבקות, להדביק נצנצים, סרט קטן צבעוני – כיד הדמיון – והמלאי – שברשותם וברשותכם.

ובהקשר אחר:  רעיונות לכיבוד  קל להכנה , מתאים גם לילדים ומפשט את  ההכנות לחג? גלשו ל:

http://www.saba-sabta.co.il/tahbiv/matconim

שנה טובה!




טיפוח ציפורי הבר בחצר.


הציוד: עיון באתר, זמן ומעט סבלנות ורצון טוב.

הנה הצעה לפעילות נחמדה מאד, שלא דורשת שום השקעה או טרחה ועומדת לרשות כולנו: נסו לקרב את הנכדים לטבע בעזרת ציפורי הבר. הנה מה שכותבת לנו שלומית ליפשיץ:

מרביתנו לא מבחינים בציפורים שבסביבתנו, ואיננו מודעים להנאה שניתן להפיק מהצפייה בציפורים ומהקשר איתן. הצפייה בציפורים, שהן מטאפורה לשיר, לחופש, לשלום ולאהבה מהווה אמצעי בלתי רגיל  להתקרבות אל הטבע, לשחרור מטרדות היום יום ולבילוי משפחתי וחברתי. ארץ ישראל נתברכה במגוון ובשפע ציפורים עשיר וייחודי. צפרים מכל העולם מגיעים אלינו לצפות בציפורים שלנו!  זהו תחביב שלא עולה כסף המצוי "מתחת לאף".

 

 האתר:

www.yardbirds.org.il



קישוטים לסוכה - בציור ובמיחזור.


הציוד: צבעי פסטל, עלים ופרחים מהגינה (אפשר מאלה שנשרו על האדמה), דפי נייר.

כבר הקמנו את הסוכה, בכוחות משותפים (שתי הידיים של אבא / אמא וההתרוצצות של הילדים סביבם). גם כשהסוכה כבר עומדת ומקושטת, עדיין אפשר להמשיך ולקשט אותה.המטרה משולשת: זה מייפה את הסוכה , מבטיח תעסוקה מהנה לילדים ובעיקר מעניק שקט להורים.

אז מה נעשה? קודם כל, למען שמירה על איכות הסביבה, רצוי להשתמש בדפים שיצאו מהמדפסת כתובים רק על צד אחד, והצד השני, הנקי, משווע להיות שימושי אף הוא.

הילד צריך להניח עלה או פרח על השולחן, מעליו דף נייר. יש לעבור עם החלק הרחב של צבע הפסטל (להחזיק אותו לא כרגיל, אלא לרוחב) וללחוץ בכוח מעל העלה. החלקים הבולטים ייצאו בצבע מודגש, האחרים ייצאו בצבע חלש יותר. תקבלו יופי של עלה צבוע! גוזרים ומשחילים על חוט ניילון לתליה בסוכה.


אותה גברת, בשינוי אדרת, ועוד יותר מפוארת: האימא מתבקשת לאפות את העוגה לסוכה בתבנית אלומיניום חד פעמית, אבל לרפד את התבנית קודם בנייר אפיה, כדי שהתבנית תצא נקייה.

לאחר ששלפתם את העוגה והשלכתם את נייר האפייה, נותרה תבנית נקייה ומבהיקה. תנו לילד לגזור ממנה פיסות , להניח כל פיסה מעל עלה אחר ולחזור על תהליך הלחיצה, הפעם עם החלק הבולט של כפית, למשל. יתקבל עלה מקסים, שלאחר שהילד יגזור אותו, יקשט את הסוכה לתפארת!




חידון גאוגרפי על פי תמונות מכל העולם- בצרופות. אתם מוזמנים להדפיס ולתת לנכד לנחש.



על טעם וריח אפשר להתווכח.


ציוד: מטפחת לקשירת העיניים, פירות, ירקות או מאכלים עם ריח וטעם אופיניים.

קשרו את עיני הילד וקרבו לאפו פרי, ירק או מאכל. על הילד לזהות אותו מבלי שיציץ.
בשלב השני, עם דברים אחרים, על הילד לסתום גם את אפו, לנשום דרך הפה ולזהות את המאכל / הפרי / הירק רק על פי טעמו.


אקווריום עבודת יד - מהאתר http://www.ifeel.co.il


ציוד: צבע גואש, שקית ניילון חזקה ושקופה,צורות גזורות מסול, קרטון, מספריים, דבק, סרט דביק.

- נשפוך מעט צבע גואש בגוון אחד או שניים (אפשר עם נצנצים), לתוך שקית ניילון שקופה וחזקה. אפשר להוסיף גם מגזרות סול בצורות מהים כגון דגים, ברווזים או סירות. לאחר מכן נאטום את השקית בעזרת פיסות דבק רחבות. נכין מסגרת קרטון, נצבע ונאייר את חזיתה, ונדביק את השקית לצדה האחורי. הקטנטנים ישמחו להשיט את הספינות במגע אצבע, ושקיפות צבע הגואש תאפשר לראות את הדגים ה"שוחים" באקווריום המקורי.


קישוטים מבצק-דבק.


ציוד: קמח, מלח, מים, בריסטול.
ערבבו 2 כוסיות קמח עם כוסית מלח ומעט מים. לושו ליצירת בצק דביק. שטחו פיסה מהבצק על משטח פלסטיק וצרו צורה של :מכונית, פרח, בית - או כל צורה שנראית לכם. הדביקו את העבודה על משטח בריסטול או ניר קשיח. המתינו שיתייבש ואז צבעו אותה כרצונכם. אפשר ליצור מזה קישוט למסגרת של תמונה, למשל.



חפש את המטמון.

ציוד: פתקי נייר, עפרון, הכנה מראש ומתנה קטנה.

משחק מצוין לנכד שאוהב להשקיע כדי לקבל מתנה. עושים קודם סיור בבית וטומנים פתקים במקומות שונים.כל החכמה כאן היא ללכת לבדוק את מקום הפתק הבא, כדי לרשום  ב-ד-י-ו-ק בכל פתק היכן מצוי הפתק הבא. זאת הזדמנות ללמד אותם להשתמש במצפן ובמטר מדידה. למשל, לכתוב באחד הפתקים: "פנה צפונה ותתקדם מטר וחצי".
יש רק לדאוג לטמון פרס קטן במקום האחרון. תרגול מצוין לקראת חיפוש האפיקומן...
אותו משחק אפשר לשחק גם כחוץ, בחיק הטבע.

לך ישר!  

ציוד: חוט עבה( או חבל) .

מותחים חוט ארוך , ישר ככל האפשר, על הרצפה. הנכדה צריכה ללכת לאורכו , מבלי לטעות או לסטות. אחר כך צריך לעמוד על רגל אחת כמה שיותר זמן, מבלי למעוד. אפשר גם לקפוץ על רגל אחת. זה תרגיל טוב לשמירה על שיווי משקל.


למשוך כמו מגנט. 

ציוד: מגנט,דף נייר, מהדקים ממתכת.

מפזרים את המהדקים על דף נייר. הנכד מזיז את המגנט מתחת לנייר, כדי להזיז את המהדקים מבלי לנגוע בהם ישירות. אפשר להסביר בהזדמנות זאת שהמהדקים יכולים להיות בטור או במקביל, כדי להקנות לו עוד שני מושגים.


 ארכימדס הצעיר.

ציוד: קערת מים, פקק שעם, ספוג יבש, מטבע וכו'.

המטרה היא ללמוד מעט מחוקי הציפה: איזה גוף צף? (הגוף הקל או זה שמלא באוויר). מה שוקע? ( הגוף הכבד או זה שמכיל נוזל יותר כבד ממים). זאת הזדמנות טובה לספר להם על משקל סגולי, על ארכימדס וה"אוריקה" שלו.


מה צף? 

ציוד: צנצנת קטנה, חומץ, מים, שמן.

שוב מעט על משקל סגולי: מדוע שמן ומים לא מתערבבים? מה קורה אם מנערים ואחר-כך מניחים בצד? ( השכבות שהתערבבו נפרדות מחדש).

אגב, עם חומץ ושמן – אפשר להכין אחר-כך רוטב לסלט...


מוצק ונוזל. 

ציוד: בקבוק, מים.

ממלאים בקבוק במים, עד כחמישה ס"מ מתחת לפקק. מסמנים עליו את גובה הנוזל בטוש או במדבקה ומכניסים לפריזר. לאחר שקפאו המים, מוציאים ובודקים לאיזה גובה הגיע הקרח. מסבירים שהקרח תופס נפח גדול יותר משום שהוא כולא בתוכו אויר. כהוכחה: קרח צף על מים!

זאת הזדמנות לספר על קרחונים, המסתם, התחממות כדור הארץ ועוד כאלה צרות מעניינות. אף פעם לא מוקדם מדי לדבר על איכות הסביבה.

 

מעט גאוגרפיה.

ציוד: אטלס או כדור הארץ, חוברת תיירות שמקבלים חינם במשרדי הנסיעות כשנוסעים לחו"ל.

הגיע הזמן לשאול מעט שאלות על גיאוגרפיה: באיזו עיר וארץ נמצא מגדל אייפל? פסל החירות? הביג בן? המגדל הנטוי? טחנות הרוח? הקולוסאום? הפירמידות? מפלי הניאגרה? ומה עם החומה הסינית – לשם מה היא נבנתה? אפשר לנצל כל תשובה כדי להצביע על הארץ והעיר, על הגלובוס או באטלס.
אם רוצים לעשות את זה יותר מוחשי, הדפיסו את העמודים שנמצאים כאן, בצרופות. תנו לנכד להציץ ולנחש לאיזו עיר, או ארץ, או יבשה - שייכת כל אחת מהתמונות.

מעניין לעניין – באותו עניין.



בבקשה זכרו שאפשר לכתוב לנו ולשאול או להציע לכתובת :sabaandsabta@gmail.com

Comments