בילויים‏ > ‏

בילוי של מספר שעות עם כמה נכדים


תוכן

  1. 1 חדש בדף:
    1. 1.1 למי יש חוש מיחוש?
    2. 1.2 משחקי מילים ומכשולים.
      1. 1.2.1 מה המילה – ניחוש או פירוש?
      2. 1.2.2 מילים נרדפות.
      3. 1.2.3  קופסת כלים במתנה.
    3. 1.3 מילקשייק של אדמה ומים
      1. 1.3.1 גלשו לקישור,קבלו הסבר והדגמה.
      2. 1.3.2 משחקי אוריגמי לחופש הגדול.
      3. 1.3.3 מתכוננים לשנת הלימודים תוך כדי משחק:
      4. 1.3.4  החופש הגדול 
      5. 1.3.5 כדורים וירטואליים.
      6. 1.3.6 מילים לועזיות.
      7. 1.3.7 איה המטמון?
      8. 1.3.8 ללמוד מספרים בכיף.
  2. 2 ערב חנוכה עם הנכדים.
  3. 3 משחק לליל הסדר.
  4. 4 משחק בספרות רומיות.
  5. 5 כל אחד יכול לצייר.
  6. 6 ילקוט לליקוט: הכן נכדך לקיץ.
  7. 7 בימבה יד ראשונה מרופא -או יריד ה"חבלים".
  8. 8 בעלי חיים בחרוזים.
  9. 9 המורה דבורה אמרה.
  10. 10 פרצופים וצופים.
  11. 11 תחרות דיג בסלון הבית.
  12. 12 תחרות צמיחה.
  13. 13 משחק הביטויים.
  14. 14  ללמד ילדים מהו יחס:
  15. 15 הצגה מהתורה : רבקה, אישה ליצחק.
  16. 16 הדבקת פסיפס על אריח קרמיקה.
  17. 17 משחקים למדורת ל"ג בעומר.
  18. 18 הסיפור שלנו.
  19. 19 צחוק תמרורים.
  20. 20 מבוך הפסטה.
  21. 21 הרובוטים בפעולה.
  22. 22 ציוד: מטפחת לקשירת העיניים, כיסא, שולחן נמוך, סולם, קערת מים, שמיכה מגולגלת , כרית – או חפצים דומים אחרים. 
  23. 23  סימניה במתנה לחנוכה.
  24. 24 מה הצליל הזה?
  25. 25 הרעש המפחיד אותי.
  26. 26 איסוף העלים היבשים. 
  27. 27 הכנת קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.
  28. 28 איך להינצל מדוב ביער.
  29. 29 נכין תעודת זהות - גם לפני גיל 18.
  30. 30 החנויות שברחוב.
  31. 31 מותר, אסור ומה שביניהם.
  32. 32 בקבוקי הפלא של הארי פוטר.
  33. 33 שומר האוצר או: השומר הכי אנוכי?
  34. 34 להכיר את בית הסבא.
  35. 35 מכתבים מוצפנים. 
  36. 36 שכבות בצנצנות - לגילאי 4-8.
  37. 37 משחק באבנים צבעוניות לגילאי 2-5.
  38. 38 תופסים את הצל.
  39. 39 משחק בגרוטאות מתאים לגילאי 2-6.
  40. 40 חוש לכל שימוש.
  41. 41 השלם את החסר.
  42. 42 נר לי דקיק – בצ'יק!
  43. 43 תיבת פנדורה?להפך:תיבה הדורה!
  44. 44 אגדות מחודשות.
  45. 45 משחקי זיכרון עם אחים ובני דודים.
  46. 46 בילוי עם נכד בן שנה ונכד בן ארבע.
  47. 47 טיול בעיר הגדולה.
  48. 48 בלון ההפתעות.
  49. 49 תרגול הזיכרון החזותי. 
  50. 50 הפרסומאי הצעיר.                                         
  51. 51 גם אתה יכול להיות שרלוק הולמס!
  52. 52 עוגה-עוגה-עוגה : הכנת עוגה.
  53. 53 עוד עו"ד.
  54. 54 יש לי יום-יום חג.
  55. 55 לא כל יום פורים - אבל כל יום אפשר להתחפש.                                                     
  56. 56 איזה מזל יש לך!
  57. 57 חבר מושבעים בפתרון דילמה.
  58. 58 כל העולם במה.
  59. 59 לחשוב בתוך קופסה: משחקי קופסה.
  60. 60 השיר שלנו: הכנת מופע.
  61. 61 מרוב מרשמים, אפשר לפתוח בית מרקחת : יום בישול.
  62. 62 סיפור על פי ציור.
  63. 63 זבש"נו: להיות זבנים.
  64. 64 שמירה על הניקיון ועל איכות הסיבה.

בצרופות: תעסוקה לעשרה ימי קייטנה בבית סבא-סבתא.

חדש בדף:



למי יש חוש מיחוש?


החום עולה, הקיץ בא  וגם הנכדים עולים במדרגות ובאים לסבתא – אחרי הקייטנות או במקומן. אחד הקומיקאים אמר פעם שהבדיחות הספונטניות הכי מוצלחות שלו הן הבדיחות שהוא עבד עליהן כמה שעות. בפרפרזה לאמירתו, גם אצלנו, הסבים והסבתות, הימים הכי מוצלחים בבילוי עם הנכדים יהיו אלה שנתכנן מראש.

היפה בכל ההכנות האלה הוא שהן מאד פשוטות וקלות . הפעם, למשל, ננסה לפתח את חוש המישוש של הנכדים. זה מתאים לכל גיל. נכון, סבתא נחמה, את הנכד החייל אפשר לפתור מהתרגול הזה, אבל סביר להניח שעליו הסבתא כבר לא צריכה לשמור – כעת הנכד הוא השומר עליה.

אז מה יש לנו על הפרק? כל סבתא רגילה לעבור על המדפים בארונות ובמזווה כדי לסדר אותם מדי פעם. הפעם, סבתא, צריך לבדוק מה החפצים שאת מתכוונת לזרוק. יש מטפחת משי ישנה ובלויה? שימי אותה בצד. מצאת פיסת קטיפה שנותרה מקיצור וסט שלבשת בשנות ה-80? הוסיפי גם אותה לאוסף. רצועה מהג'ינס שבגיל 30 התגנדרת בגזרתו תוסיף גם היא עוד פן לקולקציה. אפילו שארית  שיפון מהשמלה של הבת שאותה לבשה בבת המצווה, תשמח אותך עם זיכרונות נעימים, כשהתואר "סבתא" היה עדיין רחוק ממך. אם מצאתם פיסת לבד או פליז , זה נהדר. הנה מכנס קורדרוי שכבר קטן על הנכד הצעיר ביותר ואי אפשר לתרום אותו אפילו. זה הזמן לגזור ממנו  טלאי ואת הנותר לשים בתיבות לאיסוף בדים שפזורות ברחבי העיר (מחזור, זוכרים?).

WOW! הנה תחרה יפהפייה שנשארה בתחתית המדף משנת תאראפאפו והיום הגיע תורה לצוץ מחדש. לידה צעיף משי שכבר לא תשתמשו בו כי צבעיו דהו ותפריו נפרמו. סריג ישן מהימים בהם היית "סבתא סורגת"  וכבר מזמן לא שימושי יהיה גם הוא תוספת טובה.

אפשר בהחלט להוסיף דף נייר, עמוד מעיתון, שקית ניילון ונייר אלומיניום – הכול הולך.

סבתא, בשעה טובה יש לך כעת אוסף נאה של בדים שונים. כל מה שנותר זה לגזור ריבועים או מלבנים שווים בגודלם, לחורר כל אחד ולהכניס את כולם לתוך תיקיה כמו דפי עבודה. התיקייה תמתין על המדף עד לבואם של הנכדים.

כשהנכדים יגיעו, קשרי לכל אחד מהם את העיניים ותני לו לנחש מה סוג הבד שהוא נוגע בו. תרשמי לכל אחד את מספר הניחושים הנכונים והכריזי על המנצח.

אתם לא בקטע של תפירה והמלה "מחט" מזכירה לכם זריקה וגורמת לכם לאותן אסוציאציות מלהיבות? אז במקום לחטט בארונות, גשו לתופרת השכונתית ובקשו ממנה כמה שאריות בדים. בסוף יום העבודה תמצאו שם מלאי מכובד למדי.

כך אולי נחזק אצל הנכדים את חשיבות השימוש בחוש המישוש. יום נעים לכם ביחד!




משחקי מילים ומכשולים.

הנה בא החופש הגדול. סבא וסבתא, היכונו לבלות עם הנכדים בצוותא! אני יודעת שיש הרבה מאד אפשרויות לבילויים מחוץ לבית. יש רק כמה בעיות קטנות: רוב העלויות גבוהות. אם נחשוב רק על לקחת את הנכדים לסרט – ומה פשוט יותר מזה? ובכן, בואו נעשה חשבון: כמה עשרות שקלים לכניסה לסרט, פופקורן ושתיה לכל אחד, המבורגר וקולה אחרי הסרט – ומי שמסיים את חמש שעות הבילוי האלה בפחות מכמה המאות שקלים, שיקום! (לא, לא לקום באמצע הסרט: אתם מסתירים!)

אז הנה כמה רעיונות לבילוי עם הנכדים בביתכם הקט – או הענק, הכול בעיני המתבונן ובגילו, כמובן. מתחילים את ההכנות לבילוי מוצלח ולא יקר בכלל.

קנו מכשיר להכנת פופקורן – 100 ₪, אבל שווה כל גרוש. קנו גרגרי תירס בחנות לתבלינים וקטניות – ב-20 ₪ תקבלו כמות גדולה מאד. הנה כמה כיף כשאומרים עד 120 ותראו כמה חוסכים.

רק הריח של הפופקורן המקפץ והרעש הנעים, כבר יוצרים אוירה. וכעת, לפעילות. נכון שפופקורן משמין? אז צריך גם להוציא אנרגיה.

פזרו על הרצפה מכשולים מגוונים: בקבוק פלסטיק ריק, כרית, שמיכה מגולגלת, כדור, קוביות, חלקי לגו בודדים או מורכבים. הילדים מוזמנים לחלוץ נעליים ולעבור מקצה אחד של החדר לקצה השני, מבלי לגלגל את הכדור, מבלי להפוך את הבקבוק ומבלי להרוס את מגדל הלגו הבנוי לתפארת מדינת ישראל – או של המשפחה שלכם, כרצונכם.

הילדים הצליחו במשימה? יופי! הגיע הזמן לסבך אותה ולהקשות עליהם. בואו נבחן את כושר ההסבר וההקשבה להוראות. קשרו מטפחת על עיני אחד הילדים. השני חייב להוביל אותו בהנחיות קוליות בלבד. הצליחו? יופי! כעת יש להחליף תפקידים.

התעייפו? שבעו? רוצים לנוח? הגיע הזמן להפעיל גם את הראש. כל אחד מקבל דף נייר ועט או עפרון, בהנחה שהם כבר יודעים לכתוב והם כבר לא אנאלפביתים. כל ילד מתבקש לרשום את שמו הפרטי ואת שם משפחתו ומוזמן להרכיב מהם את מרב המילים שהוא יצליח. נכון, זה לא משחק כל כך הוגן: אם אתם מארחים בני דודים שלאחד קוראים טל גל ולשני אבישי מנדלבאום, התחרות לא הוגנת – אבל גם החיים לא תמיד הוגנים, נכון? לטל ייקח פחות זמן לכתוב את שמו בכל הבחינות והטפסים הממתינים לו, בשעה שאבישי יזדקק להארכת הרובריקות כדי להכניס את שמו המלא (ונקווה שאין לו גם את שם אמו מלפני נישואיה, כי אז באמת רחמנות על הילד!)

כדי ליצור בכל זאת הזדמנויות הוגנות, הוסיפו את שמו של אחד האחים לילד ששמו קצר מדי. דאגו שיהיה שוויון בין מספר האותיות העומדות לרשותו של כל ילד. לא לשכוח: גם אתם מוזמנים להשתתף בתחרות. בהצלחה בכל המשימות ותיהנו מכל הסיבות!



מה המילה – ניחוש או פירוש?

כדי לבדר את הילדים וגם ללמוד יחד אתם כמה דברים חדשים, חפשו במילון עברי-עברי או אנגלי-עברי מילים מיוחדות. הקריאו להם את המילה ובקשו מהם שינסו לנחש כמה דברים: האם המילה אמתית או שהמצאתם אותה ברגע של מוזה מוזיקלי במיוחד? ואם המילה אמתית היא, מה פירושה?

כמובן שצריך להתאים את דרגת הקושי לגיל הנכדים. כדי להחיות את המשחק, כדאי לשתף בו שניים – שלושה נכדים ולערוך ביניהם תחרות. טלו דף נייר, רשמו עליו בשורה את שמות הנכדים ועל כל ניחוש נכון העניקו לנכד שענה נכון, נקודה אחת. בתום המשחק ספרו את הנקודות והעניקו פרס למנצח ופרסי ניחומים למפסידים. אגב, גם המפסידים הרוויחו ביושר שעה קלה של השכלה. (ולא, סבתא בלומה, נשיקות הן לא פרס לנכד – הן פרס לסבתא!)

אונומטופאה-מה זה? האם זה אונו –אחד? מט – תוצאה של משחק שח? וגם ופאה לראש? דווקא שום דבר מזה לא נכון:  זאת מילה שמחקה צליל טבעי. למשל: מוווו לקול הפרה, הב-הב לנביחת הכלב, מיאו ליללת החתול ועוד כהנה וכהנה. אפשר להוסיף כקוריוז שעמים שונים משתמשים בצלילים שונים לחיקוי קולות של אותם בעלי חיים.

דיפרנציאלי – פירושה :שיש בו הבדל. ואם מי מכם מתחלחל כשנזכר בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי מהאוניברסיטה, תשמחו על כך שזה כבר מאחוריכם – והנכדים עוד לא יודעים שזה מצפה להם מאחורי הפינה.

מדלפת – אולי זה מכשיר שמודד את היקף הלפת ולכן נקרא מד-לפת? לא ולא: זה בסך הכול קצה המרזב המחובר לגג. לא יודעים מהו מרזב? צאו אתם החוצה, לחצר, ותראו להם את המרזבים. זאת הזדמנות להסביר להם שתפקיד המרזב הוא לסלק את עודפי מי הגשמים המצטברים על הגג. אפשר להסביר להם שכדאי לשמור על המרזב נקי לקראת החורף – ו שיזכירו להוריהם שצריך לבדוק את המרזבים בביתם.

מקושית – האם זה סוג של קושיה קטנה יותר מקושיות הפסח? אם לא, מה זה? מה הקושי ? מקושית היא כלי נגינה עם לוחיות מתכת עליהם מקישים עם פטישים קטנים, הנקראים גם מקושים. כל ילד זוכר מהו קסילופון – נכון? הקסילופון הוא דוגמא של סוג של מקושית.

סינכרון – לא קשור לסין וגם לא לנהר הרון בצרפת: זה תאום שתי פעולות כדי שיתרחשו בו-זמנית. נסו לשאול אותם אם שמו לב שלפעמים בסרטים אין תאום בין תנועת השפתיים להשמעת הצליל משום שאין סינכרון.

פריווילגיה – איזה פרי זה? פרי מבלגיה? אולי משהו אחר? נכון, זאת  זכות מיוחדת או יתרון הקיימים לאדם או לקבוצה חברתית מסוימת בלבד. למשל: האם לנכד הבכור יש פריווילגיות על פני האחים הצעירים יותר? הנה הזדמנות לדבר על אמת וחובה בתוך המשפחה הגרעינית.

בילוי נעים עם הנכדים!


מילים נרדפות.

(תרומתה של רחל קידר)
עיסוק נחמד עם נכדים הוא למצוא מילים נרדפות. זה שימושי גם בתשבצים וגם בחיי היום-יום. למשל:
חבר - 
עמית,רע
אריה- לביא,שחל,ליש
בודד- ערירי,גלמוד
שמחה - גילה,דיצה,צהלה
שטיח  - מרבד
ירח-  לבנה סהר


 קופסת כלים במתנה.

הרבה פעמים אנו מתלבטים מה המתנה שתפתיע את הנכדים ותשמח אותם באמת. עוד משחק קופסא? כבר יש ערימות כאלה. עוד משחק מחשב? מי זוכר איזה משחק אין להם עדיין. ספר? הם יתייחס לזה, ברוב המקרים, כאל עונש. אז מה ניתן להם מתנה, שאיש עדיין לא קנה?

הדברים הבאים מתייחסים לנכדים ונכדות כאחד – שוויון מלא בכל. רק לדוגמא, נתייחס לנכד אחד.

הפעם נכין לו את המתנה, לא נרכוש אותה. ניקח קופסה ריקה – קופסת נעליים גדולה , למשל, יכולה למלא את התפקיד בכבוד. בכל חנות נעליים תוכלו לבקש קופסא ריקה.

כדי לייפות אותה, הכינו לה ציפוי מנייר טפט נדבק, אותו ניתן לרכוש גם בחנויות לכלי כתיבה או בחנויות ה – MAX-שנפתחו ברחובות הערים. יש סיכוי שהציפוי יגדיל את ההנאה מההפתעה.

וכעת, למלאכה: הכינו לנכד את קופסת הכלים האישית שלו. כתבו על מכסה הקופסא את שם הנכד באותיות של חידוש הלבנה.

היות ואתם מכירים את הנכד היטב, הכניסו לתוך הקופסא את החפצים שהוא מרבה לעסוק בהם. הוא אוהב לצייר? הכניסו קופסת צבעים, קופסת צבעי מים וכמה מכחולים. שימו גם קערית פלסטיק קטנה, אותה אפשר למלא במים, להשתמש בה , לשטוף ולהחזיר אותה לקופסא בכל פעם מחדש. לא לשכוח גם מיכל דבק ונייר דבק, להדבקת התמונות על קרטון, אם ירצה לשמור על יצירותיו.

הוא אוהב לנסות לתקן דברים? שימו לו מברג, פטיש, פלייר, כמה מסמרים בתוך קופסה קטנה ושקופה מפלסטיק,  כמה ברגים בגדלים שונים בקופסא אחרת, אטב כביסה כדי ללמד אותו איך אפשר לדפוק מסמר מבלי לפגוע באצבעות. (למתעניינים: מכניסים את המסמר בין זרועות האטב, מחזיקים את האטב בצד הרחוק מהמסמר ורק אז דופקים עם הפטיש על המסמר). חשוב וכדאי: סרט מדידה מתגלגל ממתכת. הזדמנות טובה ללמוד לקחת מידות של חפצים שונים.

נעבור כעת לפינת התפירה: כמה צבעי חוטים לתפירה, כמה מחטים מושחלים על נייר או פיסת בד, זוג מספריים קטן, אצבעון – רק בשביל הכיף! – וסרט מדידה. כמה טלאים צבעוניים להדבקה, אם המכנס נקרע בברך, כמה סיכות וכמה סיכות בטחון – רק ליתר בטחון.

כדי לעזור לו לאסוף סיכות שהתפזרו או מסמרים שנפלו, נכניס גם כמה מגנטים, מאלה שמקבלים על הדלת חדשות לבקרים מבעלי מקצוע מבקרים. זאת הזדמנות טובה לדבר על תפקיד המגנט ועל השימושים הרבים בו.

אם תרצו לשמור על סדר בין החפצים הקטנים, הדביקו קופסת ביצים לתחתית קופסת הנעליים ושימו בשקעים את החפצים הנוטים להתגלגל ולהתפזר.

לאחר שהנכד פתח את הקופסא, עברו אתו על כל אחד מהחפצים ובררו אם הוא יודע להשתמש בכל אחד מהם. הבטיחו רק שהוא לא יחזור לביתו ויקשט במסמרים את ארון הקיר החדש בחדרו  או שיחליט לגזור חור בווילון החדש בסלון, רק כדי להדביק על קרע טלאי ג'ינס חדש. כל המתנה הזאת מיועדת כמובן רק לנכדים מספיק בוגרים שמסוגלים לתקן נזקים, ולא ליצור אותם.



מילקשייק של אדמה ומים

מהו החומר שממנו עשויה האדמה? אתם מוזמנים להכין מילקשייק ולערבב יחד מים ואדמה כדי לגלות את מרכיביה.

 
מה אנחנו צריכים?
 
תערובת גינה ואדמה שאספנו בחצר, או במגרש המשחקים. 
שתי צנצנות זכוכית שקופה בנפח 1 ליטר כל אחת, עם מכסים מתאימים.
יעה או כף.
טוש בלתי מחיק – לכתיבה על זכוכית.
פנקס ועיפרון – לרישום תצפיות.

 
מה עושים?
https://www.mada.org.il/activities-new/mixture

גלשו לקישור,קבלו הסבר והדגמה.



משחקי אוריגמי לחופש הגדול.

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=34969



מתכוננים לשנת הלימודים תוך כדי משחק:


15 פעילויות מהנות לילדים שיכינו אותם לשנת הלימודים הבאה
לצפייה לחץ כאן


 החופש הגדול 

כאן תמצאו :
דפי עבודה חינוכיים לגיל 3-4
דפי עבודה עם מדבקות לגיל 3-4
דפי עבודה חינוכיים לגיל 5-6
דפי עבודה  לגיל 7-8
דפי עבודה במתמטיקה לגיל 11-12
בילוי מהנה ומפרה עם הנכדים!


http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=37337


כדורים וירטואליים.

נניח שאתם רוצים / מתבקשים לבלות מספר שעות עם כמה מנכדיכם. אתם רוצים להשתעשע יחד, כדי להעביר את הזמן בנעימים ולעורר בילדים את הרצון לחזור ולבלות יחד אתכם.

הנה הרעיון של יוסי ט' – ותודה לו על כך.

שבו יחד בחדר המגורים. השמיעו מוזיקת רקע נעימה, אבל לא רועשת. גם מוזיקה קלאסית היא לא מילה גסה – מוצארט, בך – מה שנראה לכם. אוזני הילדים יתרגלו וייהנו מכך.

כעת בקשו מהם שיגידו, לפי תור, איזה  כדור הם מכירים. הם ודאי יזכירו כדורגל, כדורסל, כדור פינג-פונג, כדור גולף, כדור נוצה וכו'.. כשהם יתקשו, הזכירו להם שיש גם כדור רובה, כדור לכאב ראש, כדור צמר, כדור פורח, ואף כדור הארץ הוא כדור.

אם הילדים בני שש ומעלה, אפשר להעז ולשאול אותם איך ייתכן שכדור הארץ הוא עגול ואנחנו לא נופלים ממנו? אני מניחה שהם לא יענו כמו אותו ילד שאמר: "אנחנו לא נופלים בגלל שהרחובות ישרים!" ספרו להם על כוח המשיכה של כדור הארץ ועל חשיבותו. אם הם שמעו על האסטרונאוטים שבילו שנה בחלל וחזרו לארץ, ספרו להם שהאסטרונאוטים גבהו ב-5 ס"מ בגלל שלא היו תחת השפעת הגרביטציה, אבל הם סובלים מבעיות בריאות שונות בגלל הסביבה השונה בה שהו.

וכעת, חזרה לכדורים: בקשו מהם לבחור באיזה כדור שהם רוצים כדי לשחק משחק וירטואלי. הם יכולים לשחק פינג-פונג וירטואלי, כדורשת וירטואלי, כדורגל וירטואלי – בקיצור, כל משחק שיבחרו בו. אחד מהם -או הסבא – יהיו שופטים ויחליטו מי הצליח להכניס גול וירטואלי, מי ניצח ומי הפסיד.

בילוי נעים!


מילים לועזיות.

הנכדים שלנו שולטים בסלנג ובמונחים הקשורים לאינטרנט ולטלפוניה הרבה יותר טוב מאתנו. כדי להוכיח שגם לנו יש ידע וכדי לנסות לעורר בהם עניין, בואו ננסה ללמד אותם מעט מילים לועזיות.

למשל, נסביר להם מה פירוש המילה "אקדמיה" ונוסיף את המילה "אקדמאי". אם הם לא מתחילים לפהק, נסביר גם שמקור המילה משם יער שהיה מצפון לאתונה, בירת יוון. שם היער היה "אקדמוס" והיוונים האמינו שהוא שייך לאלה אתנה, אלת החוכמה . ביער זה לימד אפלטון את תלמידיו. האם הבוגרים יותר שמעו על אהבה אפלטונית ויודעים מה פירושה?

האם הם שמעו את המילה "קמפוס" ? בדרך כלל מתכוונים לקמפוס כשמדברים על אוניברסיטה. מקור המילה הפעם מלטינית, שפת רומא העתיקה, שם הקמפוס היה שטח ששימש לחיילים מקום לתרגילים ואימונים. היום , הקמפוס משמש להקניית ידע באוניברסיטה- וגם לפעילויות פחות משכילות .

הנכדים ודאי שמעו את המונח "אוניברסיטה" והם בוודאי גם יודעים מה זה. אבל מעניין אם הם יודעים שהמילה נגזרת מהמילה הלטינית "אוניברסוס" -או באנגלית "יוניברס":UNIVERS . הפירוש של המילה היא "עולם, תבל, יקום" - ושיקום מי שלא יודע! המילה "אוניברסוס" היא צירוף של שתי מילים לטיניות: אוני – שפירושה "אחד" ו"וורסוס" שפירושה "להפוך".

ומה לגבי "סטודנט"? לא תאמינו, אבל על פי ויקיפדיה מקור המילה במונח STUDERE שפירושה:" לכוון את ההתלהבות אל.." האם כל הסטודנטים יודעים שהם אמורים ללמוד בהתלהבות?

בואו נבדוק אם הנכדים יודעים מה פירוש המילה "מקסימום". למילה הזאת יש מילה בעברית – מירב. מקור המילה "מקסימום" בלטינית, ופירושה "הכי-(הכי הרבה, הכי גדול) וכו' ".

כמובן שזה הזמן לספר גם על המלה "מינימום". הנכדות ודאי שמעו על חצאית "מיני" ואפילו על "מקסי".

מה לגבי המילה "אופטימי"? כדאי לספר להם שמקור המילה בלטינית, בה המילה "אופטימום" פירושה "הטוב ביותר". ומה פירוש המילה "פסימי"?  מקור המילה מלטינית   PESSIMUS  שפירושה "הכי גרוע". ואולי למבוגרים יותר כדאי להזכיר שפסימיסט הוא אופטימיסט בעל ניסיון, ושניסיון הוא המונח שאנשים מעניקים לכישלונות שלהם.

לקינוח, בדיחה מהמציאות: מתנדב של עמותת "ידיד לחינוך" בבית ספר יסודי מלמד את ילדי כתות ב' מילים לועזיות, ביניהן לימד את המילה "אקטואלי". גיא חוזר לביתו ואמו אומרת לו:

- גיא, תוריד בבקשה את הזבל.

-אימא, זה לא אקטואלי!


 

איה המטמון?

אנו מתקרבים לימים קרירים ,עם רוחות נושבות ופחות רצון לצאת מהבית. עדיין אנו ממשיכים לבלות עם נכדינו ולא רוצים להעביר את הזמן רק בצפייה בטלוויזיה או מול צג המחשב.

אפשר להציע לילדים הרפתקה ביתית ללא הוצאות וללא מאמץ. כל מה שנדרש הוא מעט זמן ומעט מאד עבודה.

חפשו בביתכם, על המדפים ובמעמקי המגירות, כמה צעצועים קטנים או חפצים מעניינים: מטבע זר קטן, מחזיק מפתחות מקורי, סיכה וכו'.הנה כמה רעיונות:

כל מה שנחוץ כעת זה כמה שקיות ניילון – כמו לכריכים, למשל – וכלי חפירה קטן. גם את חפירה של בנית ארמונות החול בים יכול לעזור.

רדו לגינה של הבית או של הבניין וחפשו מקומות להחבאת המציאות. נסו למצוא מקומות שקל לגלות אותם על פי רמזים פשוטים המתאימים לגילאי הנכדים.

אם הנכדים בני 6-7, יש להדפיס להם את הרמזים באותיות דפוס גדולות ולהשתמש רק במושגים שהם מכירים. למשל, אפשר לכתוב להם:

"פנה ימינה מדלת הכניסה לבניין. עבור ליד תיבות הדואר, התקדם עד לקו הדשא ועצור ליד העץ השני. הסתובב סביב העץ וחפש למטה סימני חפירה. בהצלחה!"

אם הילדים כבר בני 8-9, אפשר לציד אותם במצפן ומטר מדידה ולתת להם הדרכה מורכבת יותר. למשל:"צא מהבניין. צעד קדימה מטר אחד ופנה צפונה. המשך לצעוד לאורך שני  מטרים נוספים ואז פנה מערבה..."וכו'.

ורק עוד בקשה אחת: העניקו להם את ה"מטמונים" שמצאו במתנה. מחזיק המפתחות או המטבע הקטן ישאר להם כמזכרת לחוויה והישגים  בבילוי אצל הסבא - סבתא.

ההצלחה מובטחת - וגם ההנאה והצחוקים של כולכם.


ללמוד מספרים בכיף.

החופש הגדול כבר כאן – של הילדים, קצת פחות של הורים וסבים...

אם הנכדים שלכם בני 3-4, אתם ודאי נקראים לדגל הרבה יותר מאשר אם יש לכם נכדים שכבר נקראו לדגל ומשרתים בצבא.

אם אתם מחפשים תעסוקה נחמדה לילדים וגם ללמד אותם לספור ומספרים, הנה הצעה קלה. אם יש ליד ביתכם או בסביבה עץ חרובים, קחו סלסלה גדולה , ציידו את הנכדים בסלסילות קטנות ולכו לאסוף חרובים שפזורים על הרצפה. אתם גרים בצנטרום של הפיילה של תל אביב ולא שמעו שם על עצי חרוב? אין ברירה, אספו אצטרובלים. גם זה אין בנמצא? כנסו לחנות וקנו אגוזי מלך בקליפתם.

כעת חזרו הביתה, פרסו מחצלת ושימו במרכז את ערימת הקטיף – מה שמצאתם או קניתם.

אם הילדים יודעים כבר לכתוב מספרים, תנו להם לכתוב על פתקים הרבה פעמים את הספרה 1, די הרבה את הספרה 2, ובמידות פחותות את כל בספרות – כולל 0 – עד 9 אם הם לא יודעים לכתוב, עשו זאת אתם ואמרו בכל פעם בקול רם מה הספרה שכתבתם.

כעת, ערבבו את הפתקים, סדרו אותם בערימה במרכז ליד סלסילת החרובים והושיבו את הנכדים מסביב.

לפי תור , בכוון השעון, למשל, כל נכד יוציא פתק ויספור חרובים כמספר שיצא לו בפתק. את החרובים שספר הוא ישים בסלסילה שלידו.

כך נלמדות הספרות וכך לומדים גם לספור בקלות ובכיף.

המבוגר האחראי יסביר לנכדים שבכל פעם שאחד מהם מבקש עזרה מהסבא-סבתא, רושמים זאת על דף.

כשיגמרו הפתקים, עזרו להם לספור כמה חרובים יש לכל אחד. מנצח לא מי שצבר הכי הרבה חרובים, אלא מי שנעזר הכי מעט במבוגר!


ערב חנוכה עם הנכדים.

בואו נניח שנתקפתם חריצות מופלאה והחלטתם להזמין את הילדים ואת הנכדים לערב חנוכה. כמו כל אמא – וסבתא – יהודיה, כדאי לחשוב על הכיבוד. ואם כבר, "סוף מעשה במחשבה תחילה " רצוי גם להכין כיבוד ולא רק לחשוב עליו.

לכו-לם כדאי להכין לביבות. הנה מתכון מנצח וקל מאד להכנה.

המצרכים: על כל שני תפוחי אדמה קלופים ומגורדים (אפשר במעבד מזון), ביצה גדולה אחת, מלח ופלפל. שמן לטיגון, כמובן.

הכנה: הסוד המופלא: להכין כל פעם בלילה רק משני תפוחי אדמה ולסחוט אותם היטב לאחר הגירוד. להוסיף את הביצה, מלח ופלפל. להכין לביבות  ולטגן אותן בשמן חם מאד. להספיג את עודפי השמן בניר סופג.

אם יש לכם נכד טבעוני, ותרו על הביצה, הוסיפו כף טחינה גולמית ושתי כפות גדושות קמח מצה. כל היתר, כמו קודם.

תכינו סלט גדול וקנו סופגניות ופירות – והכיבוד מוכן. רוצים לפנק את המבוגרים? תכינו מעט יין מתוק חם עם קליפת תפוזים מגורדת – והנה פונץ' נהדר לערב חורפי קר.

 

לאחר הכנת הכיבוד, נכין גם תכנית אמנותית. היות וזה חג החנוכה, נעשה משחקי נרות וסופגניות.

אם יש נכדים בגילאי 3-4, קשרו להם נרות לחגורת המכנס מאחור ותנו להם להשחיל את הנר לתוך קופסת שימורים ריקה.

אם הנכדים בני 6-7, עשו אותו משחק – רק שהפעם יש להשחיל את הנרות לתוך בקבוקים ריקים.

המשחק השני הוא משחק פענוח כתב סתרים. תנו לילדים דף ניר, קיסם לניקוי אוזניים ומיץ לימון.בני 3-4 מתבקשים לצייר ציור על הדף ולהמתין עד שהוא יתייבש. כמובן שאסור שהאחרים יראו את הציור! הציור סודי ביותר!!!

בני השש ומעלה מתבקשים לכתוב משפט סודי ואף הם ימתינו עד שהכתוב יבש.

אחד המבוגרים יהיה הבלש המפענח: ייקח את הדפים ויעביר אותם בזהירות מעל נר דולק: הציור או הכתוב יקבלו גוון חום והיצירה תתגלה לעיני כל.

ומה לגבי הסופגניות? בתנאי שיש לפחות שני נכדים והם בני 6 או יותר, השחילו מספר סופגניות כמספר הנכדים (ללא הסוכר מעל, אם אתם לא רוצים שילדיכם יתגרשו מכם בגלל כתמים על הבגדים של הנכדים) על חוט עבה. שני מבוגרים יתנדבו להחזיק בקצוות החוט בגובה הפיות של הנכדים. הנכדים צריכים לאכול כל אחד סופגנייה מבלי להיעזר בידיים. הראשון שמסיים לאכול ומצליח לשרוק בלי לפזר פירורים, זוכה בתחרות. ומה הפרס? עוד סופגנייה, בתנאי שיאכל אותה באותה צורה. ממש צורה לה!


משחק לליל הסדר.

אחת הבעיות בליל הסדר היא לשמור על השקט בזמן קריאת ההגדה, כשיש הרבה ילדים קטנים. אם יש לכם נכדים קטנים, זה הזמן להכין להם תעסוקה שלא עולה כמעט כלום ויכולה להעסיק אותם בכיף.
הדפיסו את הציור הבא במספר עותקים כמספר הנכדים. הדביקו את הנייר על קרטון עבה ותנו לנכדים הגדולים יותר לגזור יפה ומדוייק.
הצמידו את התינוק המצוייר לעריסה במקום המסומן בעזרת ניט. אפשר לבקש ניט ממתקין חגורות שבסביבה או מהסנדלר השכונתי.
בליל הסדר, כשהקטנים מתחילים לאבד סבלנות, חלקו לכל אחד ערכה כזאת ולמדו אותם להכניס ולהוציא את התינוק משה רבנו מהעריסה שלו. חג שמח!






משחק בספרות רומיות.

 

היה פעם נהוג להשתמש בספרות רומיות.המנהג  לא מגונה,אלא מכונה "השכלה". גם היום, כשמטיילים במוזיאונים או באתרים בחו"ל מגלים תאריכים וכיתובים המשתמשים לציון השנים בספרות האלה.

ספרו לנכדים שפעם איטליה , המוכה הבטלה היום, הייתה אימפריה רומית ששלטה בעולם והעניקה תרומה גדולה להתפתחות האנושות –גם לחיוב, ולא רק לשלילה בגלל הכיבוש. ספרו לנכדים שגם יוון הנלחמת לשרוד היום, היתה פעם מאד מפותחת בתחומי המתמטיקה, הפילוסופיה, הספרות, הפיסול, הארכיטקטורה, אמנות , האסטרונומיה ועוד.

אפשר ללמוד את הספרות הרומיות – או את חלקן, לפחות, ע"י משחק חשבוני  נחמד למדי, בעזרת גפרורים.

תחילה, חזרה קצרה על המספרים הרומיים ועל פירושם אצלנו.

I=1, II-2, III=3, IV=4, V=5, VI=6, VII=7, VIII=8, IX=9, X=10.

XI=11, XII=12, XIII=13, XIV=14 ,XV=15,

XVI=16, XVII=17, XVIII=18, XIX=19, XX=20

ורק להרחבה, למי שמעוניין, נזכיר ש:

L=50, C=100, M=1000

ורק רמז קטן כדי לנכדים להקל על הזיכרון: C בא מהמילה cento, שפירושה מאה. וכהוכחה: cent זה מאית של דולר – ואת זה ודאי כולם יודעים. M זה מהמילה mille , אלף – ושיקום מי שלא שמע על המלה "מילניום" – שפירושה 1000 שנים.

 

אנחנו נשתמש למשחק שלנו בגפרורים. נושיב את הנכדים שמעל גיל 7 (כך שיודעים חשבון עד 20) סביב השולחן. נפרוס על השולחן בעזרת גפרורים את התרגיל הבא:

II+III=II

בשפתנו החשבונית, התרגיל אומר בפשטות:

2 = 2+3

נבקש מהנכדים לחשוב ולתקן את התרגיל ע"י הזזת גפרור אחד בלבד! הפתרון הוא:

II+III=V

כך שהפתרון הוא:

5 = 2+3

והנה התרגילים הבאים, עם תרגום לשפת הספרות שלנו, למי שלא זוכר. הפתרונות הם בתחתית הדף.

תרגיל ראשון:

VI = III+I

(3+1=6)

תרגיל שני:

I=IX-III

(1=9-3)

 

תרגיל שלישי:

V+VI=VI

תרגיל רביעי:

II+III=X

מובן שאתם יכולים להוסיף עוד ועוד תרגילים כאלה ואחרים, כיד הדמיון ולרגל ההשראה שלכם. אגב, נסו תרגילים אלה גם עם חבריכם הבוגרים – תופתעו לגמרי מהתוצאות!

 

 וכעת נראה את גמישות המחשבה של הנכדים, את כושרם לחשוב מחוץ לקופסא:

VII= VII+ VII

אם נכדיכם כבר גדולים יותר ולמדו גם מהו שורש ריבועי, הנה עוד תרגיל מחוץ לקופסא:

VII=1

 

פתרונות:

תרגיל ראשון:

III+I=IV

תרגיל שני:

I=IV-III

תרגיל שלישי:

V+VI=XI

תרגיל רביעי:

II+III=V

והפתרון שלא בקופסא:

VII= VII=VII

 

הפתרון לשאלה לנכדים הגדולים הוא:

V¯I=I

שפירושו, כמובן: שורש ריבועי של 1 שווה 1.

 מאחלת לכם בוקר של (למידה ב-)כיף!



כל אחד יכול לצייר.

אם אתם אמורים לבלות כמה שעות עם כמה נכדים, נסו לשכנע אותם ללמוד לאייר. זה קל יותר מאשר נדמה לנו. יש אתר שלם שמלמד אותנו איך עושים זאת בקלות. למשל:

תוכלו למצוא עוד הרבה דוגמאות באתר:
בהצלחה ותהנו!

ילקוט לליקוט: הכן נכדך לקיץ.






חופשת הקיץ מתקרבת ואתה השאלה הגורלית: האם הנכד יסכים ללכת לקייטנה או לא? במידה והתשובה לשאלה שלילית, השאלה לגבי התעסוקה שלכם בקיץ – חיובית מאד. מן הסתם תתבקשו לבלות עם הנכד – או עם הנכדים – כמה וכמה ימים.

כמו תמיד – "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם רוצים ליהנות ממש ולא רק לרשום וי לעוד יום חופש שחלף, בואו נתכנן מבעוד מועד מה נעשה בכל פעם.

הפעם, למשל, נטייל עם הנכדים ברחוב ובגן שלי הבית. אבל לא נטייל סתם להנאתנו, אלא עם מטרה מוגדרת: יש להביט מסביב וללקט דברים שמונחים סתם כך ברחוב.

כדאי להכין רשימה מבעוד מועד. נרשום בה, למשל: פרח שנבל ונפל, עלה שהצהיב, אבן קטנה , עלה ירוק בצורה מוארכת, וכו'. זאת הזדמנות נהדרת להסביר לקטנים שלא מרימים שאריות של סיגריות וסתם לכלוך מהרחוב.

אם אתם מאלה שלא מאוהבים בחיידקים וחוששים לבריאות הילדים, זה הזמן ללמד אותם איך מלקטים נכון ובזהירות: מציידים כל נכד בשקית ניילון ובפינצטה

(ובעברית עדכנית: מלקטת). הפינצטה נועדה בדיוק לליקוט החפצים מבלי לנגוע בהם בידיים, בעיקר אם הנכד עדיין מגניב מדי פעם אצבע לפה...

אין לכם פינצטה פרט שלזאת של הגבות? גם מקל כביסה יכול לעשות את העבודה לא רע בכלל. הילד מתקשה? אתם שם כדי לעזור לו.

אם הנכדים בני 4, למשל, אפשר לבקש מהם לחפש פרח אדום, פרח סגול, עלה ירוק , עלה צהוב – חזרה טובה על מכלול הצבעים.

עוד רעיון לגילאים אלו: אפשר למיין עלים לפי גודל – גדול לעומת קטן, מחוספס או חלק, שוליים חלקים או משוננים וכו'.

אם הנכדים כבר גדולים יותר – נניח בני 7, למשל, אפשר להרחיב את המשימה לעלים בעלי צורות שונות: עלה פשוט (עלה יחיד), עלה מורכב (העלה מכיל מספר עלעלים), עלה חלק, עלה משונן וכו'.

אם התמזל מזלו של הנכד ואתם יודעים ומכירים צמחים שונים, זאת הזדמנות נהדרת ללמד אותו מה שם הצמח שאת העלה שלו מצא.

אז חוזרים הביתה. לאחר מנוחה קצרה – או ארוכה, תלוי במידת העייפות – אפשר לשטוף את העלה היפה ביותר שמצאתם, לייבש אותו ולצייר בעזרתו. מניחים מעל העלה דף נייר לא קשיח ועוברים עליו בעדינות עם צבע פסטל. אם נעשה זאת בעדינות, נקבל את מרקם העלה במדויק.

עבודה נעימה וחופש מהנה!


בימבה יד ראשונה מרופא -או יריד ה"חבלים".

חג הפסח קרב ובא. בבתינו מתחילים בניקוי מדפים וכך גם בבתי ילדינו . בקשו מהבנות , הכלות, הבנים והחתנים שיכינו מראש שקיות ריקות גדולות ויגייסו את הילדים שלהם – נכדיכם – למיון הצעצועים, הספרים והמשחקים לשלוש קטגוריות:

הקטגוריה הראשונה : משחקים וספרים במצב טוב, אותם מנקים ומחזירים בצורה מסודרת למדפים שניקינו.

הקטגוריה השנייה הם הספרים הקרועים לחלוטין, המשחקים שכל החלקים שלהם הלכו לאיבוד או לעיבוד אחר והצעצועים שאיבדו כל צורה. כל אלה, על אף כאבי הלב, מבקשים מהילדים שייפרדו מהם יפה לשלום – ולתמיד. כך ילמדו הילדים שיש דברים שנס לייחם ופג תוקפם. אם הילדים קטנים ומתקשים להיפרד מהחפצים, נסו להסביר להם שכך יוצר מקום פנוי לצעצועים החדשים שהם הולכים לקבל בזכות האפיקומן. הילד מתעקש? ותרו לו על צעצוע אחד או ספר מרוט – בשנה הבאה הוא אולי יתרצה להיפרד מהם ביתר קלות...

הקטגוריה השלישית היא זאת שמעניינת אותנו בעיקר: לכאן שייכים המשחקים הטובים, הספרים הנחמדים והצעצועים שובי הלב שהם עדיין טובים מאד – אבל הילד שגדל עליהם כבר גדל מהם ובשנה האחרונה כבר לא ראה אותם ממטר. זה הזמן האידיאלי להניח אותם בשקית ריקה לשימוש חוזר אצל מישהו אחר. לזה קוראים "חבלים" – משחקים שחבל לזרוק, אבל כבר אין טעם לשמור.

על פי הסטטיסטיקה, למשפחה ממוצעת בישראל יש כשלושה ילדים ( מדברים על 2.4 ילדים למשפחה, אבל נשבר משברים – ועוד אצל ילדים!). על פי זה, לכל אחד משלושת ילדינו יש שלושה ילדים. ההיגיון מחייב , אם כך, שלכל ילד יש שישה בני דודים. בודאי יש ביניהם בני דודים צעירים ממנו – אז הנה הזדמנות זהב להעניק להם משחקים חדשים ללא כסף. והכיף הכי גדול? זאת הזדמנות לא להיפרד לתמיד מהמשחק – תמיד אפשר יהיה לראות אותו בביתו של בן הדוד וזה יהיה משמח מאד!

בשלב הבא, קרוב לודאי שילדיכם יבקשו מכם לארח את הנכדים בחופש פסח. בקשו מההורים להביא אליכם את הילדים עם שקית המשחקים שהם מוכנים להעביר לבן הדוד הצעיר מהם. כשיגיעו כולם אליכם, זה יהיה יופי של הפנינג: הנכד הבכור יעביר את שקית המציאות שלו לבן דודו הבא אחריו, הנכדה הגדולה תעביר אוסף של בובות לנכדה הקטנה ממנה וכו'.

היום יהיה מלא הפתעות ופעילות, כיון שכל נכד המעביר משחק מתבקש גם להסביר לנכד המקבל את המתנה – כיצד משחקים בה. הם יהיו עסוקים שעות וייהנו מאד-מאד!

השאלה היחידה שנותרת: מה לגבי הנכדים הבכורים? הרי לא ישמחו לקבל בגיל 10 את פו הדוב המרוט של בן הדוד שעלה לגן טרום-טרום. עצה קטנה: או שאתם תדאגו להצטייד עבורם מראש במתנה נחמדה, או שתבקשו מהבנים / בנות / חתנים / כלות שיציידו אתכם במשחק מחשב שיש להם עצמם והם מזמן מיצו אותו. הנכד בן ה-10 ישמח מאד לקבל משחק מחשב חדש.

נשיג בכך כמה מטרות חשובות: נחנך את הילדים לעשות ניקיון לקראת פסח. נלמד אותם לבדוק משחקים ולחלק אותם לפי מצב התחזוקה של כל משחק – וזה עשוי לעזור להם לשמור ביתר תשומת לב בעתיד על המשחקים הקיימים. והדבר החשוב ביותר: לדעת לתת ולשמח גם ילד אחר.

חג פסח שמח לכולנו!


בעלי חיים בחרוזים.

 

כל מי שאוהב בעלי חיים, מוזמן לצרף את הנכדים למשימה הבאה: כל נכד חושב על בעל חיים ומוצא לו חרוז. הסבירו להם שהחרוז יכול להיות במלה אחת, למשל:

הפר -  שבר

החמור – אפור

הצפרדע - יודע

כמובן שמותר למצוא גם חרוז מורכב משתי מילים.למשל:

העכבר – כרסם בשר

הפיל – צעד בשביל

הציפור – אכלה מרור

החתול – הציץ ללול

הגור – דחף כדור

האפרוח – נראה נינוח

התרנגול – צבעו סגול

לתרנגולת – אין כרבולת

הלוויתן – גדול ואיתן

אין שום בעיה למצוא גם חרוז כשהוא מורכב משלוש מילים, כמו:

הצב – נפל על הגב

הכבשה– מצאה מה שחיפשה

הפרפר – עף על פרח-בר

הזאב – לא בכה מכאב

 

אם הנכדים בני 7, למשל, אפשר לבקש מהם לרשום כל בעל חיים וחרוז על פתק נייר. כשנגמר חלק זה של המשחק, אפשר לבקש מהם לסדר את הפתקים לפי א-ב של שמות בעלי החיים.

סיימו גם משימה זאת ועדיין נשאר זמן בילוי משותף? בקשו מכל אחד מהם להיזכר בסיפור, בשיר או במשל שקשורים לבעל חיים מאלה שהוזכרו. בודאי שכולם יקפצו על "כיפה אדומה" והזאב שלה, אבל יש עוד המון סיפורים על כל אחד מבעלי החיים. נתקלתם בבעל חיים שלא מצאתם עליו שום בדיחה, פתגם או אמרת – שפר? אתם מוזמנים לעשות "סיעור מוחות" ולהמציא סיפור חדש. כל אחד מתבקש לחבר שורה לסיפור משותף. ואנא לא לשכוח את העיקר: שמישהו יכתוב את כל אחד מהמשפטים. בסוף המלאכה, מצאו מתנדב שיקרא את פאר היצירה.

בהצלחה ובילוי נעים!


המורה דבורה אמרה.


משחקים עם הילדים במשחק "המורה דבורה אמרה". המשחק פשוט מאד: כשאומרים: " המורה דבורה אמרה לנבוח כמו כלב", הילדים צריכים לנסות לנבוח כמו כלבלבים. כשאומרים " המורה דבורה אמרה ללכת על ארבע ", כל הילדים מנסים להתקדם בהליכה על ארבע. אומרים להם "המורה דבורה אמרה לשרוק" הילדים שורקים כמיטב יכולתם. פוקדים עליהם " להפנות את הראש ימינה". מי שמפנה את הראש ימינה, אף על פי שלא נאמר שזה מה שביקשה המורה דבורה, יוצא מהמשחק או שצריך למשוך פתק ולבצע את "העונש" שכתוב בפתק.

ממשיכים במשחק:"המורה דבורה אמרה שצריך למצוץ אצבע" – הילדים חוזרים לגיל ינקות ומוצצים אצבע. מבקשים " המורה דבורה אמרה ללקק ארטיק" – הילדים מלקקים ארטיק דמיוני. " המורה דבורה אמרה שמסתובבים כמו כלב סביב הזנב" – כולם מסתובבים. "עושים פרצוף שמח" – ומי שעושה פרצוף שמח, מקבל עונש מעציב – כיון שלא נאמר ביטוי הקסם: "המורה דבורה אמרה".

"המורה דבורה אמרה: להשמיע קול של רכבת נוסעת". הילדים נעשים קטר רועש וגועש.

" המורה דבורה אמרה להציץ מתחת למיטה" – הילדים נשכבים על הרצפה ומחפשים אוצרות מתחת למיטות (כדאי מאד לבדוק שלא יהיו שם חפצים מסוכנים או לא נקיים).

אפשר בהחלט לבקש גם מהילדים להפעיל את דמיונם ולהחליט על פקודות מסוימות שעל הילדים האחרים לבצע. כמובן שהילד התורן במתן הפקודות צריך לזכור לשלב מדי פעם גם פקודה בה נשמט משפט המפתח " המורה דבורה אמרה", כך שבודקים מדי פעם שהילדים קשובים לנאמר.

אם מחליטים לתת לילדים שנפסלו במשחק לבצע משימות כעונש, יש להכין פתקים עם העונשים הכתובים מראש. דוגמאות לעונשים: לשיר שיר ילדים, לספר בדיחה, לספור הפוך – ממספר 10 עד 1, למשל. לספר משהו מצחיק שקרה לו, לספר משהו מביך שקרה לו, למצוא עשרה הבדלים בינו לבין חמור. אפשר להוסיף עוד עונשים, מצחיקים ומשעשעים.

פרצופים וצופים.

מחפשים רעיונות נוספים לבילוי לימי החורף הקרים? הנה רעיון נחמד. ציידו כל נכד ונכדה במראה קטנה ובקשו מהילדים לעשות פרצוף שמח, תוך כדי זה שהם מביטים על עצמם בראי. ברגע שכל אחד מהם מחליט שהוא הצליח לעשות את הפרצוף הכי שמח, צלמו אותו.

עברו אחר-כך לפרצוף של כעס: כל אחד צריך להראות את עצמו כועס ככל שהוא יכול. תנו להם שוב להחליט מה הפרצוף האולטימטיבי של כל אחד וצלמו שוב.

חשבו כעת על משהו מפחיד. שאלו כל אחד מהנכדים מה הדבר שהיה מפחיד אותו ביותר. שיחליט ויחשוב על הדבר המפחיד, יביט על עצמו בראי – ואתם שוב צלמו את כולם.

תנו גם להם להציע רעיונות. אולי בהלה? התרגשות? הפתעה נעימה! נראה אותם מופתעים ושמחים ונצלם אותם אחד אחד, את כל הנכדים.

התאמצו מאד והתעייפו? שיעשו פרצוף של ילד עייף, שרוצה לישון (היזהרו רק שאחד מהם לא יירדם, בטעות ומרוב מאמץ להיות אוטנטי).

אם הם מתקשים מדי, אפשרו להם ללוות את הפרצוף במלה או שתיים – בתנאי שהם לא מסגירים ממש את הסיבה האמיתית להבעה, אלא רק מסגירים רמז קל.

ככל שהילדים בוגרים יותר, המשחק מעניין יותר ומאתגר יותר.

לאחר שמיציתם את כל הרעיונות ואת כל הפרצופים האפשריים, תנו לכל נכד להתבונן בתמונות שצילמתם. הנכדים צריכים כעת להחליט מי מביניהם המחיש טוב ביותר את כל אחד מהפרצופים שהחלטתם עליהם. מי שצובר ניקוד גבוה ביותר – הבעה מושלמת במרב המצבים – הוא המנצח.

אפשר לעשות מזה משחק נוסף: להמתין מספר ימים ואז, כששוב מתכנסת אותה חבורה עליזה, לתת לכל אחד מהנכדים לנחש למה הוא התכוון בכל אחד מהפרצופים. אפשר גם לערוך "משאל עם": שכל אחד מהנוכחים יפענח גם את הפרצופים שלו, וגם את הפרצופים של כל יתר המשתתפים.

בשלב הבא אפשר לתת לכל ילד דף נייר ועפרון ולבקש שיצייר: ילד שמח, ילד עצוב, ילד מבוהל, ילד מופתע, ילדה מפוחדת, ילדה מתרגשת – ועוד כיד הדמיון הטובה עליהם ועליך.

אם הציור קשה מדי לביצוע, אפשרו להם להוסיף "בלון" של מלל ליד כל פרצוף. זה יכול לעזור ולהסביר, בתנאי שהם לא כותבים שם סיפור שלם, אלא רק משפט קצר – רצוי רומז, לא מפורש.

אפשר לערוך תחרות גם בין הציורים שהנכדים ציירו.

תחרות דיג בסלון הבית.

ציוד לכל משתתף: מסרק, עפרון ודף נייר. זוג מספריים אחד לכ-ו-ל-ם!
תנו לכל נכד עפרון ודף נייר. יש לקבל את דף הנייר ל4 או 8 חלקים. יש לצייר דגיג קטנטן על החלק העליון של הקיפולים ואח"כ לגזור  סביב. כך נוצרים לכל אחד 4 עד 8 דגיגים.
כעת כל נכד צריך להסתרק חזק והרבה. כך המסרק נטען בחשמל סטטי - והנה הזדמנות להסביר לילדים על כך. מיד יש לקרב את המסרק לדגיגי הנייר ולנסות "לדוג " כמה שיותר דגיגים. מי שדג הכי הרבה דגיגים, מנצח!

תחרות צמיחה.

 

הסתיו כבר כאן  כמעט, לכן יש למצוא לנו ולנכדינו תעסוקה שיכולה להתקיים גם במרפסת ובבית, למקרה שיתחילו גשמים , שאגב, כולנו מתפללים אליהם.

כדי לשמח לנו את העיניים ואת הנשמות, בואו נוסיף עוד מעט צבע לחיינו. בואו   ניגש עם הנכדים למשתלה הקרובה – או לחנות פרחים, אם אין אפשרות לנסוע למשתלה  - ונרכוש זרעים של פרחים שמומלץ לזרוע בסתיו. למשל, אפשר לקנות זרעים של כובע הנזיר ,אמנון ותמר,לוע הארי,כרוב נוי ועוד. 

תכינו מבעוד מועד גביעי גבינה ריקים ותנו לנכדים למלא אותם באדמה . לחלופין, אפשר להכין אדנית ממכלי חלב ריקים, כפי שתמצאו הסבר באתר זה, בצרופות של המדור "תחביב לחביב":

 

http://www.saba-sabta.co.il/tahbiv

 

כל נכד מתבקש לכתוב את שמו על כל גביע ולקשט אותו כרצונו עם מדבקות, למשל.

במשתלה תנו לכל נכד לבחור פרחים כרצונו וקנו לכל אחד מהם שקית זרעים שבה הוא בחר.

חזרו הביתה ובקשו מהנכד שיודע לקרוא, לקרוא את הנחיות הזריעה של כל סוג פרחים. הנכדה שבחרה בלוע הארי, למשל, תזרע את הזרעים בדיוק לפי ההנחיות. הסבים המארחים רק צריכים להבטיח שיטפלו בצמחים הללו בין ביקורי הנכדים, אם הם לא מספיק תדירים. כמובן שקיימת האפשרות שהנכדים יאמצו את הגביעים לביתם וימשיכו לטפל בהם בעצמם.

טיפ חשוב: לעטוף את שקית הזרעים הריקה בשקית ניילון קטנה, לשים אותה על שיפוד ולתקוע אותה בגביע בו הנחתם את הזרעים. זה יזכיר לכל אחד מהנכדים את שם הפרח שהוא זרע ויעזור להיזכר בדרכי הטיפול, במידה ואחד הנכדים שכח כמה פרטים.

בביקור הבא, בודקים מה מידת ההצלחה של כל נכד ונכדה: למי יצאו יותר נבטים, אצל מי הם יותר גבוהים, -כמובן ומדובר באותו סוג של פרחים, וכו'.

 אפשר , למשל, לצייד את הנכדים בסרגל מדידה ולתת להם לסמן בכל שבוע לאיזה גובה הגיעו הצמחים שלהם. במקביל, תנו לכל נכד דף נייר, עליו הוא ירשום את שמו ואת שם הצמח שהוא מטפח.

בכל ביקור, כל הנכדים נגשים לאדנית שבה הנחתם את הגביעים ובודקים מה "מצב האומה". כשיתחילו לצוץ הפרחים הראשונים, תתחיל החגיגה האמיתי. אז אפשר להציע לכל נכד ונכדה לצייר את הפרח שפרח בגנו – או באדנית .

על דף הנייר שהכינו מראש הם יכולים לצייר בכמה סנטימטרים – או מילימטרים – גבה הצמח בכל שבוע. אם הילדים בני 10 ומעלה, אפשר להציע להם לצייר גרף

Y של גובה הצמח על ציר ה-

 

הנה דרך צבעונית ללמוד לצייר גרפים!..לעומת אורך הזמן בשבועות על ציר ה-

 

זאת דרך נפלאה לקרב את הנכדים לטבע, לצמיחה, למשמעת בעבודה (משום שיש לטפל בצמחים לאורך זמן ובצורה מסודרת) – ובאותה הזדמנות לקרב אותם גם אלינו, לסבים...



משחק הביטויים.


נניח שאתם יושבים עם הנכדים לאחר אחת מארוחות החג. אתם עייפים, הילדים תשושים מהתרוצצויות ומשחקים – אבל לא רוצים להשתעמם או לשעמם לרגע. הנה רעיון למשחק נחמד, שלא דורש שום מאמץ מכם  - ויכול להוסיף מעט ידע לקטנים. המשחק מומלץ לילדים מגיל 6 עד 8. לילדים בגיל מבוגר יותר הייתי מציעה לשחק אותו משחק בפנטומימה. לפי תור: מישהו ממחיש ביטוי והאחרים צריכים לנחש למה הכוונה.

אומרים לילדים בני ה-6 עד 8 שאנחנו נאמר ביטוי והם צריכים להסביר למה הכוונה בביטוי הזה. למשל: 

עבודת נמלים – האם זאת עבודה קטנה? מדויקת? מלאכה קלה? מלאכה קשה? עבודה לא חשובה? 

ראש כרוב – האם הכוונה לירק שקונים בשוק? כמשל, לאדם חשוב? חכם? טיפש? לא מבין? 

לחפש בנרות – האם הכוונה לחפש רק בלילה? לחפש טוב? לחפש רק בחנוכה? 

שתי ידיים שמאליות – יש אדם עם שתי ידיים שמאליות? אם לא – אז למה הכוונה? ולמה אין ביטוי נגדי "שתי ידיים ימניות"? 

והנה עוד כמה ביטויים: 

אחיזת עיניים

בא בימים

שיטת המקל והגזר

להרים את הכפפה

קיבל רגליים קרות

ראש בעננים

חיבוק דב

בלי עין רעה

בור ללא תחתית

שותק כמו דג

פחדן כמו שפן

ערמומי כמו שועל

זוג יונים

ישן כמו תינוק

בכי תמרורים 

אם הילדים גדולים יותר, נסו למצוא רק את הביטויים שקל יותר להמחיש בפנטומימה. אם רוצים להקל עליהם, אפשר לרשום את כל הביטויים על דף נייר גדול ולהציג אותו לפני הנוכחים. אז, כשאחד הילדים ממחיש ביטוי, יש רק למצוא למה מהביטויים הכתובים מתאימה הפנטומימה.

אם מיציתם גם את הקטע הזה והמשפחה עדיין מרגישה מספיק טוב מכדי לחזור לביתה, אפשר גם לספר בדיחות על חלק מהביטויים. אם שכחתם, הנה תזכורות קטנות:

- זוג יונים – כל דקה אחד מהם עף דרך החלון.

- ישן כמו תינוק – כל שעה מתעורר ובוכה.

- פחדן כמו שפן: איך יודעים שגזר בריא לעיניים? שפן אוכל גזר ולא מרכיב משקפיים.

- שותק כמו דג:איש הביא הביתה דג לשבת, אבל הדג היה עוד חי. האשה פחדה ורצתה להרוג את הדג\ אז היא זרקה את הדג לאמבט מלא מים.

- לחפש בנרות. אדם הסתובב תחת פנס רחוב וחיפש דבר-מה. אנשים שאלו מה הוא מחפש. הוא ענה שאיבד שטר של 100 שקל. כולם חיפשו יחד אתו. אחרי זמן-מה, אחד האנשים שאל:

-איפה בדיוק נעלם לך הכסף?

האיש ענה:

- שם , מתחת לשיחים.

- אז למה אתה מחפש כאן?

- כי שם חושך וכאן יש פנס.

 ללמד ילדים מהו יחס:

לנסות בבית - פרופורציה

האם ידעתם שאתם מרובעים? בעזרת      חבלים, אטבי כביסה וסרט מדידה תוכלו לראות שגופכם אכן מרובע.

לחצו כאן



הצגה מהתורה : רבקה, אישה ליצחק.

עיבוד: צביה גולן

ציוד: הדפסת תוכן ההצגה במספר עותקים כמספר הנכדים המשתתפים.

הילדים בחופש, הקייטנות עומדות להסתיים ואנחנו מתחילים לחשוב מה עושים אתם מחר? בחוץ חם, המזגן בבית עובד – אז בואו ננסה למצוא תעסוקה נחמדה בסלון הביתי.

תזכורת קטנה: כבר מכתה ב' הילדים לומדים תורה. גם בגנים מספרים להם פרשות שונות לקראת שבת. אז אולי ננסה לשחק על פי סיפורי התנ"ך?

הנה לכם הצעה להצגה קטנה. הדפיסו את הדף במספר עותקים כמספר הנכדים. אם אין מספיק נכדים, נכד אחד יכול לשחק תפקיד כפול – למשל, אברהם ובתואל.

לפניכם הצעה להצגה קטנה מספר "בראשית".

 

משתתפים: אברהם אבינו, אליעזר, רבקה, לבן ובתואל.

מערכה ראשונה:

 

אברהם לאליעזר:

-אני כבר זקן מאד, בא בימים, ואני צריך לדאוג לאישה לבני יצחק.השבע לי שתלך אל ארצי, אל חרן, ותחפש בין בני משפחתי אישה ליצחק. אני לא רוצה שהוא יתחתן עם בנות הכנעני כאן בארץ.

אליעזר:

-ואם האישה לא תרצה לשוב אתי?

אברהם:

- אז תשתחרר מהשבועה.אבל קח אתך גמלים, העמס עליהם תכשיטי זהב וכל טוב: פירות, שמן, יין – להראות עד כמה אנחנו עשירים.

הקריין:

-אליעזר יוצא לדרך. הוא מגיע לחרן לפנות ערב.

אליעזר:

-איך אדע מי הבת המתאימה ליצחק?אחכה לבוא הנערות השואבות. והיה והנערה שאומר לה ""הגמיאני נא מים ואשתה" והיא תאמר לי:"שתה אדוני, וגם לגמליך אשאב" –זאת תהיה האישה הראויה ליצחק.

הקריין:

- אליעזר יושב ומחכה.הבנות באות לשאוב וביניהן רבקה,יפת תואר ומראה. הבנות רוקדות ליד הבאר.

אליעזר:

הגמיאני נא מעט מים מכדך.

-                                                                                                רבקה:

- שתה אדוני, אשאב לך ואחר כך לגמליך .(שואבת אל השוקת).

אליעזר מוציא את התכשיטים, עונד לה צמידים וטבעות:

-תודה לך! בת מי את? היש מקום ללון אצלכם בבית?

רבקה:

- שמי רבקה, אני בת בתואל, ואחי הוא לבן. בוא אלינו! יש לנו בית גדול, ומקום גם לך וגם לגמליך.

אליעזר:

תודה לך, ה', שהבאת אותי אל משפחת אברהם.

 

מערכה שנייה:

 

בית בתואל.

אליעזר:

באתי לבקש מכם את רבקה, כדי שתהיה אישה     ליצחק בן אברהם. אתם רואים כי אברהם עשיר מאד, ויצחק בנו היחיד יורש את כל רכושו. אבל התנאי הוא שרבקה תבוא אתי לכנען.

לבן ובתואל:

-נקרא לנערה ונשמע מה בפיה.

רבקה נכנסת.

בתואל:

-רבקה, התלכי עם האיש הזה לכנען להיות אישה ליצחק בן אברהם?

רבקה:

- אלך.

לבן ובתואל מחבקים אותה:

לכי לשלום, ומבניך יהיו עמים גדולים וחשובים.

רבקה ואליעזר יוצאים.

כולם שרים:" נערה טובה יפת עיניים".



הדבקת פסיפס על אריח קרמיקה.

מכינים אריחי קרמיקה כמספר הילדים, דבק ואבני פסיפס שקונים בחנויות למלאכת יד.הילדים מדביקים פסיפס מסביב כמסגרת, ובאמצע יוצרים תמונה מפסיפס. (אם הילד קטן, אפשר לצייר לו את התמונה ועל הקווים ידביק את הפסיפס). והנה דוגמא כהשראה:



משחקים למדורת ל"ג בעומר.

 ערב ל"ג בעומר, בו כולם מבלים סביב המדורה, הוא הבטחה לחוויות ולזיכרונות מתוקים. יש לעתים גם מקרים שבהם ליד המדורה צצים גם רגעים של שתיקה, מחשבות, ולא עלינו – החבר'ה עלולים להשתעמם. שעמום הוא פתח גם לפיהוקים, אבל גם למשתוללים.

כדי להבטיח שהכל יהיה מעניין ונחמד, כדאי להתכונן לערב המדורה. בודאי זכור לכם שדקה מוצלחת של ספונטאניות מבוססת על שעה אחת של הכנה...

אז בואו נראה כמה רעיונות למשחקי מדורה.

 משחק הכבאים.

זה משחק שמתאים למשתתפים בני כל הגילאים, החל מגיל 5 ומעלה. יש להצטייד במיכל גדול של מים, אקדח מים, חפיסת נרות, חפיסת גפרורים, דלי מים ופתקים ממוספרים כמספר המשתתפים.

מסדרים 10 נרות על מעמד(למשל, קרש שנשען על שני גזרי עץ), במרחק של 10 ס"מ זה מזה. מדליקים את הנרות. בודקים מראש מה המרחק הרצוי כדי שהמים

היוצאים מן האקדח יוכלו לפגוע בלהבת הנר.

קובעים בהגרלה, על פי פתקים ממוספרים כמספר המשתתפים, את תורו של כל אחד.

כל משתתף נעמד ליד הקו שסוכם מראש ומקבל לידיו אקדח מלא מים. הוא מכוון את האקדח ומנסה לכבות את מירב הנרות ע"י ירית מים מהאקדח. יש לרשום על דף מה מספר הנרות שכל משתתף הצליח לכבות.יש לקבוע מראש כמה זמן מוקצב לכל משתתף, כדי לתת הזדמנות שווה לכל אחד ולא למשוך את המשחק מעבר לקשב הקהל, כדי לא לשעמם.

כמובן שאחרי כל "כיבוי", יש להדליק את הנרות שנכבו. אם הם רטובים מכדי להידלק, יש להחליפם.

מנצח מי שכיבה את מירב הנרות.

משחק הצלליות.

יש להצטייד בסדין גדול. אפשר לבקש משני משתתפים לאחוז בו, או להכין שני מוטות גבוהים, לתקוע אותם באדמה, לתלות ביניהם חבל ולתלות עליו את הסדין בעזרת שני אטבי כביסה.

כעת, דאגו שהסדין יהיה תלוי ליד המדורה – במרחק בטוח, כמובן – כאשר כל המשתתפים במדורה נמצאים מהצד השני: הסדין נמצא בין המדורה לבין המשתתפים. מבקשים מכל משתתף שיחשוב על רעיון לפנטומימה וייגש מאחורי הסדין. הוא יעשה פנטומימה, כשרק הצללית שלו תיראה לצופים. הצופים צריכים לנחש למה התכוון "המשורר". ככל שהפנטומימה מוצלחת יותר, הניחוש מהיר יותר. 

מה הבאתי למדורה?

כל משתתף חייב לספר מה הוא הביא למדורה, בתנאי שהדבר שהביא מתחיל באותה אות בה מתחיל שמו. למשל, גדי יגיד: " שמי גדי ואני הבאתי גפרורים",

עידן יאמר: "שמי עידן ואני הבאתי עצים", מאור יאמר: "שמי מאור ואני הבאתי מקלות", תדהר יאמר: "שמי תדהר ואני הבאתי תפוחי אדמה", וכו'.

חג שמח!


הסיפור שלנו.

בילינו ימים שלמים ויפים עם המשפחה. החופש כמעט נגמר, החג אף הוא מיד מאחורינו – אבל הנכדים עוד מצפים להפתעות ובעיקר לפעילויות.

אם נגמרו הרעיונות, חזרנו מכל הטיולים וגם חשבון הבנק כבר פחות מחייך אליכם, הנה דבר נחמד לבילוי משותף.

שבו במעגל עם כל הילדים. מומלץ בהחלט לצרף אליכם גם כמה מבוגרים – זה רק יעצים את השמחה וישפר את התוצאה.

ספרו לכולם שאתם הולכים לשמוע סיפור. הפעם, לשם שינוי, לא אחד מספר וכולם מקשיבים (וזה עוד במקרה הטוב, כשהם לא מרעישים ולא משתוללים...). ובכן, מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? הפעם, לשם שינוי, כ-ו-ל-ם מספרים את הסיפור – ואת סופו מי ישער?

מכינים סטופר ומכשיר הקלטה.מבקשים מכל אחד לחשוב על רעיון שיכול לשמש כהתחלה לסיפור. מכינים גפרורים כמספר המשתתפים, כשגפרור אחד הוא ללא ראש. מחזיקים את הגפרורים כך שרק הקצה הלבן בולט מתוך כף היד. כל משתתף מושך גפרור. מי שמשך את הגפרור ללא הראש (של הגפרור, כמובן, לא של המושך!) הוא הראשון שמתכבד להתחיל בסיפור. הוא צריך לומר רק משפט אחד, אבל המשפט חייב להכיל לא פחות מארבע מילים.

קובעים מראש כמה דקות יארך הסיפור. אם , למשל, החלטתם על חמש דקות, מכוונים את הסטופר בהתאם.

מפעילים את הסטופר ואת מכשיר ההקלטה (מי שרוצה, יכול לבקש גם מתנדב שיצלם ויקליט במצלמת וידאו) ומבקשים מהמשתתף שמשך את הגפרור המדובר לספר את המשפט שחשב עליו.

אחריו, בסדר שקבענו מראש – לימינו או לשמאלו, ללא שום קשר לדעות הפוליטיות של המשתתפים שגילם הממוצע הוא 7, למשל – הבא בתור מוסיף משפט משלו. כך נמשכת השרשרת, עד שיגמר הזמן.

כמובן שכל משתתף חייב להקשיב לאלה שלפניו, משום שיהיה מעט מוזר אם ילד שלישי יספר, למשל:

- פתאום, מתוך הג'ונגל , הופיע לפניו נמר.

ואז הילדה שבמקום רביעי תגיד:

 - כעסתי עליו כיון שהוא העליב אותי.

כאשר הסיפור נגמר משום שהזמן נגמר , ולא בשל מחסור בדמיון, מפסיקים את ההקלטה.

אז משמיעים – או מקרינים – את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו. מומלץ לרוץ לשירותים להתפנות לפני כן, כדי שלא תעשו בושות מרוב צחוק!

אם נהניתם ועדיין נותר זמן, בהחלט אפשר לחזור על המשחק ולספר סיפור חדש. הפעם, מומלץ להחליף את מקומות הישיבה, כדי לגוון את אפשרויות שיתופי הפעולה בין המשתתפים.

חג שמח ובילוי נעים!


צחוק תמרורים.

חג הפסח בפתח ואתו הצורך הדחוף לשמור על הנכדים בימי החופש, כשההורים עוד עובדים במלוא המרץ והחפץ. יתכן שאנחנו מוזמנים להתארח אצל הילדים שלנו ולארח חברה לנכדים. אולי ההצעה היא דווקא לארח את נכדינו אצלנו.

השאלה העולה מיידית היא: איך להעסיק את הנכדים, כך שהזמן יעבור להם בנעימים – ואולי, בדרך אגב, גם ילמדו דבר או שניים על זהירות בדרכים.

בואו נניח לרגע שהנכדים שלכם בני 4 ומעלה. זה אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לעניין אותם בפירושם של התמרורים. בהרבה אתרים תוכלו למצוא טבלה של התמרורים ושל הפירושים שלהם, כמו , למשל, ב –

http://www.elcy.co.il/21/L2-1.HTM

תבחרו לכם כעשרה תמרורים לבני 4 עד 6, הדפיסו אותם ושימו אותם על השולחן. אל תגלו לילדים מה פירושו של כל תמרור, אלא הציעו לילדים להציע הסבר לכל תמרור ותמרור. אין לכם מושג איזו יצירתיות יכולים לגלות הילדים שלנו! מעניין, למשל, מה הם יגידו על תמרורים מסוימים, כמו "דרך משובשת", למשל.

אחרי כל ניחוש של הילדים, אפשר לגלות להם את האמת.

אם יש שלושה ילדים, אפשר כבר להציע שכל אחד יציע פירוש ואחר-כך נערוך הצבעה. מה ההצעה שתקבל את מירב הקולות? ורק אחרי שנפלה ההחלטה, נספר להם מה אומר התמרור באמת.

בחלק נוסף של המשחק, אפשר להציע לילדים לצייר תמרורים משלהם ולהסביר למה כל תמרור כזה נדרש או חשוב.עוד תגלו שיש מה להוסיף למבחני התיאוריה...

נניח כעת שמתארחים אצלנו נכדים שגילם נע בין גיל 6 לגיל 10. אלה כבר ילדים שמכירים חלק מהתמרורים. להם נציע משחק שונה. אנחנו נגלה להם את כינויו של כל תמרור. כל הילדים מתבקשים לשנות את שמו של התמרור לשם הכי מצחיק שניתן, ע"י שינוי של אות אחת בלבד בשם התמרור.

למשל: תמרור של "כביש משובש" אפשר לקרוא לו : "כביש משומש".

או: תמרור של " אבנים מתדרדרות" אפשר לקרוא לו :"אבנים מגרגרות".

או: תמרור של " מסילת ברזל" אפשר לקרוא לו : " מגילת ברזל".

או: תמרור של "סכנת החלקה" אפשר לקרוא לו : " סכנת הדלקה" או " סכנת החלפה".

או: תמרור של " הולכי רגל" אפשר לקרוא לו : " הולכי דגל".

או: תמרור של " חיות בר" אפשר לקרוא לו : " חיות בד".

או: תמרור של "אסור להשתמש בצופר" אפשר לקרוא לו : " אסור להשתמש בשופר". בחלק נוסף של המשחק, אפשר להציע לילדים להציע תמרורים משלהם ולהסביר למה כל תמרור כזה נדרש או חשוב.





מבוך הפסטה.



ציוד:צלחת פלסטיק לכל ילד, מקל אכילה או שיפוד לכל ילד וערימת מקרוני מבושלים לכולם.

הנה רעיון נחמד למשחק לילדים בני 5 עד 8. אנחנו מתקרבים לחג הפסח, מנסים להפטר מכל החמץ שבמזווה וגם רוצים מעט חופש פעולה לניקיונות. ילדים יכולים לעזור מאד בלנקות את מדפי הספרייה שלהם ולנפות משחקים שכבר נס ליחם – או אף ריחם, לפעמים.

אבל קורה שהילדים כבר לא במצב רוח לניקיונות וכל מה שהם יכולים לתרום זה להפריע לנו לנקות. בואו ננסה להעסיק אותם – כדי שהם לא יעסיקו אותנו...

כל מה שנדרש זה צלחת פלסטיק לכל ילד, זוג מקלות אכילה או זוג שיפודים לכל ילד וערימת מקרוני מבושלים לכולם.

כל ילד צריך להוציא מקרוני בודד מבושל ולסדר אותו בתוך הצלחת שלו כדי ליצור מבוך.אסור בתכלית האיסור להשתמש באצבעות – לא לשליפת המקרוני מהסיר ולא לסידור המבוך שבצלחת!

 התנאים לסידור המבוך הם שמקרוני אחד לא "יתלבש" על מקרוני שמתחתיו ושלא יהיו רווחים בין קצהו של מקרוני אחד לתחילתו של המקרוני הבא אחריו.מותר בהחלט לחתוך מקרוני כדי להתאים את אורך המקרוני למקום במבוך או בצלחת שעל המקרוני המסוים הזה למלא.

נא לזכור היטב: את כל המלאכה עושים רק בעזרת זוג מקלות  האכילה או  זוג השיפודים!

כעת מסמנים את תחילתו של כל מבוך בעזרת זית, למשל, ואת סוף המבוך בעזרת צימוק, למשל.

כשכל הילדים – אם יש יותר משניים, למשל – סיימו "לבנות" את המבוכים שלהם, מחליפים בין הצלחות. כעת שמים טיימר (או סטופר בעברית..) ועורכים תחרות בין הילדים. מי מצליח לעביר את מקל האכילה שלו דרך המבוך של אחיו מתחילת המבוך ועד סופו מבלי לדלג מעל מקרוני? כל ילד צריך להגיע מתחילת המבוך, שמסמן הזית, לסופו, המסומן ע"י הצימוק. בזמן שאחד הילדים עושה את דרכו בתוך המבוך, האחר – או האחרים – מודדים את הזמן. בתום המשימה, רושמים על נייר את שמו של הילד ואת מספר הדקות שנדרשו לו לביצוע המעבר דרך המבוך כולו.

הפרס לכל ילד – גם למנצח וגם למנוצחים – זה חימום המקרוני  מחדש, הוספת קטשופ ואכילה בתאבון, כפרידה מהחמץ המתוק הזה.

הרובוטים בפעולה.

ציוד: מטפחת לקשירת העיניים, כיסא, שולחן נמוך, סולם, קערת מים, שמיכה מגולגלת , כרית – או חפצים דומים אחרים. 


הנה הנכדים משתעממים בבית: בחוץ קר וגשום, כבר מיצינו את כל הקניונים, אפילו נמאס מלצפות בטלוויזיה (יש עוד ניסים כאלה , ולא רק בחנוכה).היות והרובוטיקה כעת באופנה, נציע לנכדים לשחק במדען וברובוט.

כיצד מתנהל המשחק?

אחד הנכדים יהיה רובוט וישחק כשעיניו קשורות, הנכד השני יהיה המדען שמפקח על תנועות ה"רובוט". רק שבמקום להשתמש בשלט רחוק, הנכד ה"מדען" ישתמש בהנחיות המועברות בעל פה.

לפני התחלת המשחק, מחליטים יחד מה המכשולים שמעמידים בדרכו של הרובוט ושעליו לעבור כדי להגיע למטרה. המטרה יכולה להיות דלת הכניסה לדירה, המרפסת או כל מקום אחר עליו יחליטו הנכדים מראש. המכשולים שיעמדו בפניו המכוסות של הנכד הרובוט יכולים להיות: כסא שיש לעקוף, שמיכה מגולגלת שיש לדלג מעליה, קערת מים שיש לעקוף בזהירות ומבלי להירטב, סולם יציב שיש לעלות עליו ולרדת ממנו, שולחן נמוך שיש לעבור מתחתיו בזחילה על ארבע וכו'.

כעת נעבור למשחק עצמו.

אם גיל הנכדים נמוך (בין גיל 4 לגיל 7), הנכד "המדען" יוביל את הנכד "הרובוט" ביד ויוסיף הנחיות בעל פה. אם הנכדים בני 8 ומעלה, הנכד "המדען" יכול להסתפק רק בהנחיות בעל פה. רצוי שלא ישתמש בנוסחאות מתמטיות או טריגונומטריות מסובכות... מספיק שהנכד יגיד: "פנה ימינה עשרה צעדים", "דלג מעל שמיכה לאורך 30 ס"מ", וכו'.

המשחק מפתח אצל הנכדים גם מיומנויות גופניות, אבל גם כושר ניתוח, הערכת מרחקים, ניסוח הוראות מדויקות – בקיצור, הכנה מזורזת לקורס קצינים עתידי.

לאחר הסיבוב הראשון, הנכדים מתחלפים בתפקידים ומשנים את מיקום המכשולים.

אם יש עוד נכדים בבית, גם הם משתתפים, לפי תור כמובן.


 סימניה במתנה לחנוכה.

חג החנוכה קרב ובא והילדים מצפים למתנות חנוכה או לדמי חנוכה. הרבה מאתנו קונים לנכדים ספרים, בתור מתנה לחנוכה. אגב, זה לא מקרי ש"חנוכה" ו”-חינוך" באים מאותו שורש. אז אם חינוך בחנוכה, מה יותר מחנך מספר טוב?

אז נניח שהחלטנו לקנות להם ספרים במתנה. לכל ספר צריך גם סימניה, כדי לזכור עד איזה עמוד הספקנו לקרוא, מבלי לקפל את פינת העמוד או מבלי שניאלץ להניח את הספר פתוח.

בואו ננסה להראות לנכדים שגם בהענקת מתנה יש הרבה שמחה – לא רק בקבלת המתנות. . מצד שני,  נצא מתוך הנחה – ולדעתם של הילדים, זה מלווה באנחה – שלילדים יש רק דמי כיס, במקרה הטוב. לא נרצה שישקיעו את דמי הכיס שלהם ברכישת מתנות .

כדי להעניק מתנות מבלי להוציא את דמי הכיס, הרעיון כאן הוא לנסות ליצור מתנה לבד.

ננסה לשבת אתם כדי להכין סימניות לספרים. כל ילד יכין מספר סימניות: לכל אחד מאחיו ואחיותיו, להוריו – ואולי גם לסבא ולסבתא, אם תישאר לו סבלנות ויוותרו לו חומרי גלם.

כל מה שזקוקים לו הוא מלבן קרטון או בריסטול שאורכו כאורך עמוד ממוצע. הילד יכול לצייר על המלבן בצבעי גואש, יכול להדביק נצנצים, לנקב באחד הקצוות ולקשור שם סרט צבעוני – כל מה שעולה על דעתו, מקובל ומבורך.

באותה מדה, אפשר לגזור תמונות קטנות מחוברות פרסום על נייר כרומו. ניתן להדביק את התמונות על הבריסטול כך שיוצר רצף סיפורי, תמונת נוף או סתם זר פרחים.

אם תרצו לשלב ביצירה גם יצירתיות, ולהעסיק את הילדים גם בחשיבה – ולא רק במלאכה – תנו להם למצוא את כל צירופי המלים הקשורות למלה "סימן" או ל- "סימנים".(כרמז, קבלו: "סימן קריאה", "סימן שאלה", "סימן לבאות"," סימן טוב", "סימני דרך", "סימני מים").







מה הצליל הזה?


לא רק "צלילי המוזיקה" מוכרים– גם לחפצים של יום-יום יש צלילים. החוכמה היא לזהות מה החפץ המשמיע את הקול.
מחפשים משחק לימי החורף הקרים? הנה רעיון נחמד: אוספים כמה חפצים שמשמיעים צלילים שונים. למשל: נייר צלופן, נייר עיתון שמקמטים, אריזת פצפצים שאפשר לפצפץ, פעמון, קופסת כפתורים, ארנק עם כמה מטבעות, צנצנת עם מכסה. חשוב מאד: מטפחת לקשירת העיניים, כוס זכוכית עם כפית שאפשר להקיש בה על דפנות הכוס.
קושרים לכל ילד את העיניים ומשמיעים לו את אחד הצלילים של החפצים שהכנו מראש. הילד צריך לזהות מה החפץ המשמיע את הצליל.
זה הרעיון בקיצור. וכעת, מפרט טכני על פי גילאים שונים.
אם הילדים בני 4-3, כדאי להסתפק בארבעה חפצים ויש להשמיע להם את הצלילים קודם, כשהם מביטים בכל חפץ שמשמיע קול. רק אחר כך יש לקשור לכל ילד את העיניים , להשמיע לו קולות ועליו לנחש למה שייך כל צליל.
לגילאי 5-6 אפשר להשמיע כבר עד 7 צלילים שונים. גם אין צורך להשמיע להם את הקולות לפני שמתחילים במשחק הניחושים.
תתפלאו, אבל גם ילדים גדולים יותר יכולים להשתעשע עם המשחק הזה. לגביהם, אפשר להשמיע יחד צלילים של שני חפצים שונים והם צריכים לזהות את צמד החפצים.
אפשר גם לתת לילדים "להלחין" מנגינה ע"י השמעת צלילים מכל הכלים יחד. הם יכולים להרכיב מיני-תזמורת ולהשמיע מנגינה שלמה. שיערכו חזרות, שיקבעו מי מנצח על התזמורת – הכול פתוח לדמיונם הפורה.
אפשר גם לערוך תחרות בו-זמנית לכל הילדים יחד. מסדרים אותם בשורה, כשפניהם מופנות לאחד הקירות. משמיעים צליל והם חייבים לנחש. מי שינחש נכון את מירב הצלילים, הוא המנצח במשחק – וכפי שנאמר:" למנצח שיר מזמור..."


הרעש המפחיד אותי.

החורף מגיע, ואתו הברקים והרעמים. זה הזמן למשחק נחמד, שיכול לחשוף פחדים ולעזור – אולי – להתגבר עליהם.

נניח שמתארחים אצלנו שלושה או ארבעה נכדים. נבקש מהנכדים להסתדר במעגל ונאמר להם שיחשבו על הרעש שמפחיד אותם ביותר. כדי לעודד אותם להתבטא, נתחיל אנחנו ונאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא רעש המכונית של מכבי האש, כיון שאני מבין שיש שריפה בסביבה.

הילד הראשון יאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא הרעש של הרעם שלפני הגשם. אני יודע שיתחיל לרדת גשם ואז אני מאד עצוב, כיון שאני לא אוכל ללכת לשחק בגינה.

הילדה שלידו תאמר, למשל:

- הרעש שאותי מפחיד זה של תריס חורק, כשאני לבד בבית בשעות שההורים בעבודה. אני מפחדת שאולי יש גנב שמנסה להיכנס הביתה. אני לבד ואני מפחדת.

הילד שלידה יאמר:

- אני מפחד מאד מהרעש של האמבולנס של מגן דוד אדום, כי אז אני יודע שיש אדם מאד חולה שצריכים לקחת לבית החולים, ואולי הוא צריך לעבור ניתוח.

לאחר שכל ילד יאמר דבר אחד שמפחיד אותו, בקשו מכל ילד בתורו שישמיע את הרעש שמפחיד אותו. הילד צריך לנסות לחקות את הרעש המפחיד. כשכל ילד כבר יודע לחקות את הרעש המפחיד, תגידו להם:

-כעת אני סופר עד שלוש. כשאני אומר "שלוש", כולכם מתחילים להשמיע את הרעשים המפחידים יחד, בבת אחת.

כמובן שתקום מהומה גדולה, אבל זה גם יצחיק אותם מאד. וכשהרעשים מצחיקים, הם פחות מפחידים. הרי לא יתכן שדבר מצחיק הוא גם מפחיד, נכון?

ואולי בפעם הבאה כשהילד ישמע את הרעש שהפחיד אותו, הוא ייזכר במהומה הגדולה שהייתה אצל הסבתא כשכל הנכדים השמיעו רעשים – ואז אולי יחייך לעצמו, יוקל לו – ויפחד פחות.

נסו – ותאמינו לי, זה עובד!

איסוף העלים היבשים. 

ציוד לכל ילד :דף לבן, קשית, אבן קטנה ודפים דקיקים בצבעים ( צהוב, כתום, ירוק כהה, חום ); זוג מספריים.

אם אין לכם ניירות צבעוניים כאלה , תנו לכל הילדים ניירות סנדביצ'ים וצבעי פסטל ובקשו מהם לצבוע את הניירות בצבעי השלכת: צהוב, כתום, ירוק, חום.

אם אין לכם ניירות סנדביץ', תנו להם חתיכות נייר טואלט (ואל תספרו לי שמשום שאתם לא אוכלים סנדביצ'ים, אתם גם לא זקוקים לנייר טואלט...)

 

אריק איינשטיין שר:"זה הסתיו, עם הענן, ועם הרוח המייבב..." ועם העלים הנושרים מכל העצים הנשירים ומתאספים על הדשא, על המדרכות ובכל פינה אליה מעיפה אותם הרוח.

בדומה לעבודת הגננים, הפעם ננסה לתת לילדים לעסוק בפה שלהם בתור מפוח אישי לאיסוף עלים. זה מפתח אצל הילדים את הראות, מיומנויות של מוטוריקה עדינה - וגם מחנך לניקיון.

נניח שהילדים סיימו לצבוע את נייר הסנדביצ'ים בצבעי פסטל. לאחר מכן יש לגזור מכל דף עלים קטנים, באורך של 2-3 ס"מ ובצורה של עלים.

כשהילדים סיימו להכין כל אחד מספר זהה של עלים – לא פחות מ-20, בבקשה- פזרו את העלים על הנייר הלבן וציירו במרכזו של כל דף עיגול. כל ילד צריך לקחת קשית, להצמיד אותה לעלה ולשאוב את האוויר מעל העלה כדי ליצור ריק: כך ידבק העלה לקשית. הילד יעביר את העלה משולי הדף לעיגול המרכזי. בזמן העברת העלה, הילד צריך לא לנשום – אחרת העלה ייפול. כשהעלה מגיע לעיגול, יש להניח עליו את האבן, כדי שהעלה לא יעוף חזרה, בטעות.

מי שיעביר את כל העלים ראשון, יזכה בתחרות.

הכנת קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.

יש להניח שיחד עם החופשה הארוכה למדי המצפה לנו השנה ממוסדות החינוך, הסבים והסבתות יגוייסו במרץ לתת כתף ולהעסיק את הילדים, בזמן שההורים בעבודה.

זה הזמן האידיאלי להעסיק את הילדים בהכנת קישוטים לסוכה.

השנה ניכנס במרץ לאופנה הירוקה ונכין קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.

ניקח בקבוקים ריקים של משקאות קלים. במקום להעביר אותם ישירות למיכלי המיחזור, ניתן אותם קודם לילדים, עם הוראה ברורה לשטוף אותם קודם – אבל לא לשכוח לחסוך במי השטיפה.

כעת נצייד כל ילד בבקבוק ריק בצבע אחר ובזוג מספריים. יש בקבוקים שקופים, ירוקים, תכולים, כחולים. כל ילד יתחיל לגזור את הבקבוק מהבסיס, למשל, לכוון הסוגר , בתנועת חילזון. מתקבלת ספירלה יפה, חזקה וצבעונית. ניתן לתלות אותה מתקרת הסוכה או לתלות אותה במאוזן על דפנות הסוכה, בעזרת אטבי כביסה .
אם אתם רוצים יותר צבעוניות, אפשר לתלות על השרשרת הזאת סרטים צבעוניים, תמונות שהילדים יגזרו ממגזינים, צעצועים וכו'.

היתרון בקישוט הוא משולש: מעסיק את הילדים דקות ארוכות, לא מצריך איחסון לשנה הבאה וניתן להעביר אותו למיכל המיחזור בסוף החג. חג שמח וסוכה יפה!




אחרי הקישוט.


איך להינצל מדוב ביער.



ציוד: פעמון, כוס וכפית, כסאות כמספר המשתתפים.

האגדה מספרת שאם נמצאים ביער ונתקלים בדוב, כדאי לעשות את עצמנו לא חיים: לא זזים, לא נושמים – בקיצור, מקפיאים את עצמנו. מספרים שהדוב, בחושבו שאנחנו לא חיים, מריח אותנו ומתרחק מבלי להרע לנו.

אני לא מציעה בשום אופן שננסה לבדוק בעצמנו את אמיתות האגדה. ניסוי וטעייה טובים במעבדה – לא ביער!

אני רק מנסה להציע משחק נחמד.

נספר לילדים תחילה את האגדה ונבהיר להם שלא כדאי לנסות את זה בבית – ועוד פחות מזה, ביער...

אנחנו נחליט שאנחנו כולנו חוטבי עצים, אבל לא שואבי מים – כי אין לנו עודף מים, כזכור. לא שיש לנו עודף עצים, אבל על זה עוד לא שומעים כל-כך הרבה פרסומות.

אנחנו נראה לילדים כיצד חוטבים עצים, בתנועת החלקה של הזרועה הפעילה של כל ילד – ימנית או שמאלית. הילדים יושבים על הכיסאות ואחד מהם מתנדב להיות הדוב.

כשמקשקשים עם הכפית בתוך הכוס, הילדים היושבים מתחילים "לחטוב" עצים בתנועת הזרוע.

פתאום מצלצל הפעמון: זה סימן שהדוב מתקרב. כולם מפסיקים לנוע וקופאים על מקומם. אם "הדוב" מגלה שאחד מהם זז, הוא מתיישב במקומו והילד שזז הופך להיות "הדוב".

אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר להעלות את דרגת הקושי של המשחק: אפשר לומר לילדים לשכב על הרצפה וכשה"דוב" מתקרב, לנסות לעצור את נשימתם.

עוד דרגת קושי: "הדוב" יכול להקשות על המתחזים בכך שהוא מנסה לרחרח אותם ולהצחיק אותם. מי שצוחק ראשון – להבדיל מהפתגם "צוחק מי שצוחק אחרון" – הופך לדוב בעצמו. תיהנו יחד עם הילדים – זה כיף!



נכין תעודת זהות - גם לפני גיל 18.

 

ציוד: דף בריסטול לבן, עפרון , סרגל, צבעים.

 הפעילות הזאת מתאימה לילד מגיל 6, שכבר יודע לכתוב, או לילד קטן יותר, בתנאי שאחד מהבוגרים מוכן להעניק לו "תמיכה טכנית".

תנו לילד הבוגר בחבורה להכין כרטיסיות בגודל אחיד, נאמר של 20 ס"מ על 20 ס"מ. תגידו לכל ילד למתוח על הדף כשש שורות ישרות. זאת הזדמנות מצוינת ללמוד למתוח קוים ישרים. אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר גם ללמד אותם ליצור רווחים שווים בין השורות.

הסבירו לילדים שיש לכתוב על הדף, מימין, מספר נתונים:

-          שם פרטי

-          שם משפחה

-          תאריך לידה

-          שמות שני ההורים

-          הכתובת, כולל העיר והמדינה.

מצד שמאל למעלה, הציעו להם לצייר "אוטופורטרט". ציידו כל אחד במראה קטנה (ממילא יש לכם כמה מראות כאלה לאיפור , בכמה תיקים שתקועים בארון). הציעו להם גם לצבוע את התמונה של עצמם.

אתם ממש משקיענים? צלמו אותם בטלפון הסלולארי, העבירו למחשב והדפיסו לכל אחד את התמונה שלו. הילדים יגזרו את השוליים של הנייר וידביקו את התמונה על תעודת הזהות החדישה שלהם.

כך נוספו עוד כמה אזרחים טריים למדינת ישראל... 

אם עדיין צריך להעסיק את הילדים והם בשוונג עם הכתיבה והכנת התמונות, תנו להם להכין לעצמם גם דרכון. הסבירו להם לשם מה אנחנו זקוקים לדרכון ומדוע תעודת הזהות לא מתאימה בחוץ לארץ.זאת הזדמנות להסביר להם על גבולות, כניסה ויציאה מארצות שונות והצורך בדרכון כדי לעבור ממדינה למדינה. הילדים גדולים מספיק כדי שיבינו גם הרחבה מדינית? ספרו להם על האיחוד האירופי ועל העובדה שכעת אפשר לעבור בין כל המדינות השונות רק עם תעודת זהות, ללא דרכון.

בילוי נעים בארץ ובחו"ל!


החנויות שברחוב.

 

ציוד: נעליים נוחות להליכה.

הילדים מבלים מדי פעם אצל סבא וסבתא. קורה לעתים שאנחנו נאלצים לצאת לקניות והם מצטרפים אלינו.

כדאי להפוך את ההליכה ההכרחית לחוויתית,  בכך שתבקשו מהנכד – או מהנכדים – להציץ ולבדוק מה הן החנויות שנמצאות בדרך. ברגע שאחד הילדים מזהה חנות, גם אם אינו יודע עדיין לקרוא את השלט, הוא יכול לנחש מה קונים בה. כשהנכד רואה את החנות, הוא צריך לומר מה שמה ולמה היא נועדה.

נניח שכבר הגעתם לחנות שבה ערכתם את הקניות. אתם חוזרים הביתה. בזמן שאתם מסדרים את הקניות, בקשו מהילדים שיספרו מה החנויות שהיו רוצים שיהיו ברחוב שלהם.

אני יודעת טוב מאד שהחנות החשובה ביותר בעיניהם היא חנות הממתקים, אבל עם מעט מאמץ יחשבו על עוד כמה חנויות.

אם הם לא מצליחים לדלות כלום, תגידו:

- אוי, כואב לי הראש! מה לעשות?

קרוב לודאי שלפחות אחד מהם יאמר:

- קחי כדור נגד כאב ראש.

- מאיפה אקח כדורים? אין לי בבית!

אז יחשבו על בית המרקחת.

או:

- נגמר לנו הכסף. מה לעשות?

- נלך לבנק.

אם הילדים אוהבים לצייר, ציידו אותם בדפי ניר וכלי כתיבה ותנו להם לצייר את הרחוב האידיאלי, לטעמם. אלה שיודעים לכתוב, יציירו ויכתבו שלט על כל חנות (מכולת, מספרה וכו'). אם יש גם נכדים מאותגרים אינטלקטואלית שבגיל 4 המתקדם עוד לא למדו קרוא וכתוב (ואני מקווה שאלה הם הרוב!), בקשו מהם לצייר חפץ אופייני לכל חנות. למשל: על המאפיה יציירו לחם או לחמנייה, על חנות הירקות גזר = או כל ירק אחר שנוח להם לצייר – וכו'.



מותר, אסור ומה שביניהם.


ציוד: דפים בצבע ירוק, צהוב ואדום, כלי כתיבה.

הגיל המומלץ: מגיל 5 ועד גיל 9.

 

החופש הגדול הוא זמן מצוין לחשבון נפש וסיכום. כמובן שנעשה זאת ברוח צעירה ונעימה, ולא באווירת נכאים.

נכין דפים בשלושה צבעים: ירוק, צהוב ואדום – נכון, בדיוק כצבעי הרמזור. מספר הדפים בכל צבע אמור להיות שווה למספר הנכדים שמבלים אתנו באותו יום. למשל, אם יש אצלנו חמישה נכדים, נכין 5 דפים ירוקים, 5 כתומים ו-5 אדומים.

כל ילד שיודע לכתוב , יכתוב על הדף הירוק:

"דברים שמותר לי לעשות".

על הדף הצהוב הילד ירשום:

"דברים שאני חייב לעשות".

וניחשתם נכון: על הדף האדום הוא יציין:

"דברים שאסור לי לעשות".

ניתן להם זמן כדי שירשמו על כל דף כל מה שהם חושבים לנכון שמותר. יחשבו וירשמו על הדף הצהוב מה חובותיהם, גם בחופש וגם בשנת הלימודים. וחשוב מאד: מה אסור תמיד!

ילדים שעדיין לא יודעים לכתוב, יקבלו את ההסבר של כל דף בעל פה ויוזמנו לצייר את כל הנושאים. אם מותר להם לשחק בכדור , למשל, יציירו כדור. אם אסור להם לחצות כביש, יציירו כביש , ילד שהולך עליו וירשמו לידו קו פסילה, למשל.

לאחר שכל הילדים יסיימו את מילוי הדפים, נעביר את הדפים ביניהם. כל ילד מוזמן לדון בדפים של הילדים האחרים ואח"כ נקיים הצבעה, במידה ויש חילוקי דעות. כמובן שלמבוגר האחראי – במקרה שלנו, הסבא או הסבתא – יש זכות וטו, כמו באו"מ. תארו לעצמכם שרוב הילדים יצביעו על כך שמותר לאכול ממתקים ללא הגבלה, למשל.

זאת פעילות נחמדה, יצירתית , דורשת חשיבה והסקת מסקנות.




בקבוקי הפלא של הארי פוטר.






מספר המשתתפים: רצוי לפחות 4. גילאים: 5 עד 10.

 

חומרים: כמה בקבוקונים שקופים, צבעי מים, מכחולים.

 

הפעם נפעיל מעט את דמיונם של הילדים, שהוא מעיין מתגבר של דימויים ורעיונות.

ניתן לכל ילד בקבוקון. זה יכול להיות בקבוקון של תמצית וניל/ רום / שקדים שהתרוקן במטבח או בקבוקון של מי פנים / אצטון / כהל וכו'. נבקש מכל י לד להחליט מראש על צבע שהוא אוהב. נסביר לילדים שכל בקבוקון הוא בקבוק קסמים, כמו של הארי פוטר. כל ילד בתורו צריך להחליט מה הדבר המופלא שהבקבוקון שלו מסוגל לחולל: לעוף כמו ציפור? לראות דרך הקירות? מכונית שתוכל לנסוע מתחת לפני הים? לקרוא מחשבות של אחרים? להיות רואה ובלתי נראה?


הנה דוגמא של בקבוקונים. במקרה זה, הם נקנו בחנות לחומרי מלאכה ב-10 ₪ לכל ששת הבקבוקונים.

 

לאחר שכל ילד החליט מה הצבע שהוא בוחר ומה הנוזל המופלא מסוגל לחולל, ניתן לכל ילד מכחול רטוב וצבע מים. הילד ימלא את הבקבוקון במים כמעט עד הקצה העליון. יטבול את המכחול במים, אח"כ בצבע ואח"כ יכניס את המכחול עם הצבע למים שבבקבוקון. אפשר לחזור על הפעולה עד שמתקבל הגוון הרצוי.

כל ילד יספר בתורו מה נוזל הפלא שלו מחולל. כל משתתף ידמיין מה קורה כשהוא משתמש בנוזל הפלא. מה הוא רואה מתחת לים? מה הוא רואה מגובה מעוף הציפור? מה חושב החבר שלידו?

ילדים מתחלפים ביניהם  כך שכל ילד מספר על כל מה שהוא חווה תוך כדי שימוש בכל אחד מבקבוקי הפלא.

אם הילדים מתלהבים ויש להם רעיונות נוספים, אפשר לשפוך את תוכן הבקבוקים, למלא אותם שוב, לצבוע בצבע אחר ולהתחיל במשחק מחדש, עם רעיונות חדשים.


שומר האוצר או: השומר הכי אנוכי?


גיל: מגיל 4. מספר משתתפים: לפחות 3.

ציוד: כסא וספרי אומנות / מחרוזות / ממתקים כגון: חפיסת וופלים, ביסקוויטים, שוקולד וכו', מטפחת לקשירת העיניים.

המשחק נחמד ומשעשע, מתאים לילדים החל מגיל 4 ודרוש מינימום של 3 משתתפים. אין לכם 3 נחמדים במשמורת?" אמצו" למספר שעות נכד של חברה או ילד של השכנה ממול. הן יהיו  אסירות תודה והילדים ייהנו יותר ביחד.

מהלך המשחק:

מגרילים בין הילדים את הילד שיהיה שומר האוצר. אם יש מתנדב, זה חוסך זמן. מזמינים אותו לשבת על הכסא באמצע החדר, קושרים לו את העיניים ומסבירים את המשחק.

מניחים מתחת לכסא ספרי אומנות, למשל. אין לכם? סימן שלא שמעתם את הסיסמא "אומנות או נמות". יש לכם? סימן שביקרתם בחו"ל במוזיאון, ביום שירד גשם זלעפות והביקור במוזיאון היה ברירת המחדל.

מעל הספרים תניחו צרור מפתחות. הילדים צריכים, כל אחד בתורו, לנסות להוציא את המפתחות מבלי להשמיע רעש. אם יש רעש, ה"שומר" יקרא בקול:" גנבים!"

הילד שניסה ולא הצליח חוזר למקומו והילד הבא בתור ינסה את מזלו.

לאחר שכל הילדים ניסו את מזלם, מחליפים תפקידים וילד אחר ינסה לשמור על האוצר.

סבא, אם יש בך רוח צעירה, אתה מוזמן לנסות את מזלך. יהיה לך קשה לקום מעמדת הזחילה המחייבת? הנכדים יעזרו לך ברצון לקום על רגליך.

לא הייתם בחו"ל או שלא ירד גשם, כך שלא יצא לכם להיכנס למוזיאון? גם בחנויות ספרים לא נמשכתם לספרי אומנות או שהחיוך של מונה ליזה נראה לכם לא סקסי? אז אולי יש לכם בבית מחרוזות וצמידים מהביקור האחרון בחנות האביזרים או מהבת מצוווש שלכן? השתמשו באוצר כדי להתחיל במשחק. את האוצר מפלסטיק תניחו מתחת לכסא.

גם צמידים צמודים אין לכם? אז אולי ביקרתם בסופרמרקט לקראת ביקור הנכדים וקניתם ביסקוויטים, ופלים או ממתקים אחרים. מובטח לכם שהילדים ישמרו על הממתקים באלף עיניים – יותר מאש כל יצירה, אף מקורית, שמקורה בלובר או בפראדו.

להכיר את בית הסבא.


בימי החופש, יש סיכויים רבים שהנכדים יבואו לבקר בבית הסבא, בעיקר בתקופה שאחרי הקייטנות. נתכונן נפשית ופיזית לתקופה של החופש הגדול עם הנכדים. ככל שההכנות יהיו יותר טובות, כך הצלחת הביקור מובטחת יותר. יהיה מעניין יותר, מהנה יותר ופחות מעייף.

נכין בובה שנשכחה בחדר שהיה פעם חדר הילדים. שום דבר לא נשכח שם? או שעברתם דירה והבובה סירבה לעבור אתכם, בטענה שחסרה לה רגל? אז כנסו לחנות צעצועים וקנו בובה קטנה, בכמה שקלים. נקרא לה "טליה", למשל.

כשהנכדים מגיעים לביקור, עושים להם הכרה עם טליה. תניחו אותה במקום שהחלטתם עליו מראש, למשל בפינה של חדר המשחקים.

כשהילדים עסוקים באכילת הכריך או הפרי, החביאו את טליה באותו חדר, אבל על מדף שבארון. השאירו במקומה פתק מקופל, עליו כתבתם באותיות דפוס גדולות : " אני רעבה".

כשהילדים יסיימו לאכול, שלחו אותם לחפש את טליה. הנכד שיודע לקרוא, צריך להקריא לאחרים את הרשום בפתק. כעת, כולם צריכים לנחש היכן טליה כעת. כשיחשבו לחפש אותה במטבח, יחפשו עד שימצאו פתק חדש, עליו כתבתם " אני צריכה פיפי דחוף".

איפה עושים פיפי? נכון, הגיע תור השירותים. שם ימתין פתק אחר: "אני הולכת לשטוף ידיים" (מעט חינוך להיגיינה לא יזיק). איפה מחפשים? באמבטיה.

שם ימצאו פתק "אני חייבת לנשום אויר צח". אין ברירה – יוצאים למרפסת (בהנחה שהבית איננו  צמוד קרקע. במקרה כזה, יש הרבה מאד אפשרויות להחביא פתקים).

נניח שהילדים מצאו במרפסת, מתחת לעציץ הגרניום האדום, פתק של טליה :"התלכלכתי כששיחקתי, אני הולכת להתקלח". רצים לחדר האמבטיה, לגלות את הפתק הבא.

 "אני עייפה. אני הולכת לישון". כולם רצים לחדר שינה, כמובן. שם ימצאו פתק " חזרתי לשחק במקום שלי, אבל בתוך ארון הצעצועים".

ככל שתפרטו יותר בפתקים, הילדים ימצאו את מבוקשם יותר בקלות . אם אתם רוצים שישקיעו יותר מאמץ בחיפושים, תפרטו פחות - אבל אז יש סיכוי שבחיפושיהם יהיה בלגן גדול יותר. לא נורא – אפשר לסכם אתם מראש שהם גם עוזרים לסדר את הבית כפי שהוא היה כשהם הגיעו. רק תדאגו שלא יהיה מבולגן לפני הגעתם – זה לא חינוכי, סבא!




מכתבים מוצפנים. 

ילדים בני 7 עד 11 מאד אוהבים סיפורי מתח והרפתקאות. זה הזמן להושיב אותם לכתוב זה לזה מכתבים מוצפנים.

לפני הכול, נסו לשאול אותם למה, לדעתם,  היו חשובים המכתבים. בגילאים אלה, קצת קשה לדמיין מדוע צריך להתאמץ לכתוב מכתב שלם, אם אפשר לשלוח ס.מ.ס.( או מיסרון, בלשון הילדון). הילדים מתקשים לדמיין איך אפשר היה לחיות ללא טלפון סלולארי! בואו לא נתאכזר אליהם ולא נספר להם שגם הטלוויזיה לא הייתה בדיוק בנמצא. זה עלול לגרום להם להלם תרבותי בל יתואר.הם עוד עלולים לחשוב שאנחנו מתקופת האבן...

לאחר ההסבר המתבקש, בואו נעבור להצפנה ופענוח.

ציידו כל ילד בדף נייר לבן , במקלון לניקוי אוזניים ובמעט מיץ לימון. הסבירו להם שכל אחד צריך לטבול את המקלון במיץ הלימון. כשהמקלון רטוב, יש לכתוב בעזרתו על דף הנייר. כל ילד צריך לאמץ את דמיונו כדי לכתוב "סוד" . יש להמתין עד שמיץ הלימון מתייבש.

אחר-כך הילדים יחליפו ביניהם א ת המכתבים המוצפנים.

כדי לפענח את המכתבים, הדליקו  נר . החזיקו אתם כל דף נייר מעל הלהבה, כך שהדף יתחמם אבל לא יישרף. זה מסוכן מכדי לתת לילדים לעשות זאת בעצמם. אמנם הילדים הגדולים יותר יכולים בהחלט להסתדר עם זה, אבל אז הקטנים ירצו גם – ומי צריך סכסוכים וצעקות?

ובכן, לאחר חימום מתון של דף הנייר, כבדרך פלא, על הנייר הלבן שנראה ריק לחלוטין, מופיע ה"סוד" הגדול.




שכבות בצנצנות - לגילאי 4-8.


לקראת האביב, אנחנו הולכים להוריד מעלינו את שכבות הבגדים שעטפו אותנו בחורף. היות וכולנו נהיה הרבה יותר קלילים, בואו נעביר את השכבות לאכסון ב...צנצנות.

זאת תעסוקה מומלצת לילדים בגילאי 4 עד 8. אפשר גם לילד בן 3, אם הוא כבר מבין מספיק שאסור להכניס את הקטניות לפה או לאף, חלילה.

לפני הכול, טיפ קטן: בניקיונות לקראת פסח בודאי תגלו מלאי של כלים ריקים: שפופרת קרם פנים שהתרוקנה, צנצנת קטנה של ריבה, מיכל שקוף של מי פנים, בקבוקון בושם שנותר בו רק הריח. אנא אל תשליכו כלום! נקו היטב ושמרו הכול בסלסלה. תתפלאו לגלות כמה שימושים נמצא לכל כלי שקוף, ואילו תעסוקות נחמדות נציע לילדים.

כסו את השולחן בדפי עיתון ישן, כדי למנוע לכלוך.  תנו לכל ילד צנצנת קטנה, שקופה ונקייה, שיש לה פקק או מכסה. באמצע השולחן הניחו קעריות עם קטניות בצבעים שונים: אורז לבן, אורז אדום ואורז מלא, עדשים כתומות, עדשים ירוקות ועדשים חומות, גרגרי חומוס, שעועית לבנה , שעועית חומה , שעועית אדומה, אפונה ירוקה יבשה – בקיצור, כל מה שנותר במזווה ועוד לא זכה להתבשל בסירים שלכם.

כעת ציידו כל נכד במשפך גדול דיו , כך שכל הקטניות יוכלו לעבור דרך הפתח התחתון, אבל לא גדול מדי – כדי שהצנצנת לא תתהפך בגלל המשפך. הדריכו כל ילד שיעביר כמות של אחת הקטניות לצנצנת, כך שתיווצר שכבה אחידה.

אם, למשל, השכבה הראשונה היא של עדשים כתומות , הציעו שיניחו מעליה שכבת אורז לבן או אפונה ירוקה. הסבירו להם שכדאי לשלב בין הצבעים, כך שיוצר צרוף נעים לעין.

הילדים יכולים להמשיך למלא את הצנצנות, עד שאלה יהיו מלאות. אין להשאיר מקום ריק, כיון שבמקרה כזה כל תזוזה הכי קטנה של הצנצנת תגרום לערבוב הקטניות וכל האפקט "האמנותי" ילך לאיבוד.

כשהצנצנת מלאה, שמים את הפקק וסוגרים היטב. אפשר לתת לילדים מרקר וכל ילד יכול לרשום על הצנצנת שלו את שמו, לתפארת מדינת ישראל. 



משחק באבנים צבעוניות לגילאי 2-5.

מתאים לילדים מגיל שנה וחצי  חשוב להיזהר  ולהגיש את המשחק רק לילדים שאינם מכניסים חפצים לפה..

היכנסו לחנות "הכל בדולר" ובקשו אבני זכוכית דקורטיביות עגולות. (מצורף קובץ עם תמונה)

המחיר 3.5 שקל לחבילה.

אלו אבנים יפיפיות המושכות את העין.

לאחר שהייתי בחנות והבאתי את "ההפתעה" הביתה הגשתי אותה לנכדי מגיל 5-2.

ופשוט לא האמנתי כמה שעות, כן שעות הם התעסקו עם האבנים

שימו לב כמה בקלות אפשר לשמח את הקטנים ולקנות את ליבם, ולאפשר להם לפתח את המיומנויות של עבודת הידיים.  את יכולת הדמיון והיצירתיות שלהם.

שיהיה לכם בכיף

סבתא מיכל  צור מאתר "הורות ברשת" המדגיש את הבית כסביבה התפתחותית

www.horutnet.co.il



תופסים את הצל.

בחורף הישראלי יש יותר שמש מגשם, ברוב הימים. ננצל את ימי השמש למשחק נחמד  לשניים – או יותר – ילדים.

קנו כמה גירים צבעוניים. הסבירו לילד הקטן יותר שעליו לעמוד זקוף באמצע המדרכה, כשהשמש מטילה את צילו. הילד השני אמור לצייר בדיוק רב ככל האפשר את היקף הצללית שמטיל גופו של הילד הראשון. נא לרשום מתחת לצללית גם את השעה המדויקת ואת שם הילד.

אחר-כך הילדים מתחלפים, במרחק –מה מהצל של הילד הראשון יעמוד הילד השני . הילד הראשון מתבקש כעת לצייר את הצללית ולרשום שוב את השעה. סביר להניח שהשעות תהיינה שונות: ככל שהתהליך ארוך יותר, פרק הזמן שיעבור בין שני הציורים יהיה ארוך יותר.

כעת כל אחד מהילדים רשאי להשתמש בכל הגירים הצבעוניים כדי לצבוע את צלליתו שלו.

לככל הילדים יסיימו לצבוע את הצללית, הראשון מתבקש לעמוד שוב ב-ד-י-ו-ק במקום בו עמד קודם והילד השני אמור לצייר שוב את הצללית. האם שתי הצלליות חופפות? אם לא, מדוע לא? מה השימוש בדבר שנגלה זה עתה לעיניהם? אם הם עוד קטנים ולא שמעו על שעוני השמש, הנה הזדמנות נהדרת לדבר על כך ולהמחיש זאת.

אם יש בביתם מרפסת שמש – שהיא לאחרונה שוב חזרה לאופנה, או אם הם בין המאושרים שיש להם מטר מרובע אחד של גינה, הציעו להם לבנות לעצמם שעון שמש כדי להשוות אותו עם השעון הדיגיטאלי שעל ידם. זאת הזדמנות טובה להיווכח איזו דרך ארוכה עברה האנושות מאז שעוני השמש ועד היום.

את שעון השמש הם יכולים להכין תוך שימוש בעיגול קרטון שהם יגזרו מתוך קופסת נעליים ריקה או אריזת פיצה ריקה, למשל. אפשר לצבוע את הקרטון בצבעי פסטל או צבעי מים ולקשט אותו כיד הדמיון הטובה. במרכז יש להצמיד פיסת פלסטלינה ובה אפשר לתקוע שיפוד עץ – והרי לכם שעון שמש לתפארת המרפסת! ולמבוגרים שבינינו, ניזכר באמרה" כשאדם קטן מטיל צל גדול, סימן שהשמש שוקעת".



משחק בגרוטאות 
מתאים לגילאי 2-6.

מאת מיכל צור

השעה האהובה עלי ביותר במחיצת נכדי היא השעה שבה 
אני מציעה להם לצאת החוצה ולשחק בגרוטאות.
לקחתי קופסאות גדולות של כתר ומלאתי אותם בכלי מטבח 
שאני כבר לא משתמשת בהם, מכשירי חשמל ישנים 
(שעון שבת, טרמולופטר, טייפ, קומקום חשמלי, טרמוס וכו')
כך גם פיניתי את הארונות במטבח מדברים ישנים,
לקחתי כוננית ישנה והנחתי עליה חלק מהגרוטאות 
ואני יושבת ומביטה בהם משחקים ונהנית מכל רגע 
מהיצירתיות, הדמיון והגיבוש המשפחתי, מהיכולת שלהם לנהות מדברים כ"כ פעוטים.
שיהיה לכם בכייף!
 
אם יש לכם נכדים קטנים מגיל שנתיים תוכלו להיכנס לאתר שלי:
ולראות כיצד כל אחד מחדרי הבית יכול לשמש כמקום בילוי ועשייה לכם ולנכדיכם.

בילוי עם נכדים בני 3, 4 , 5 ויותר .



חוש לכל שימוש.

הילדים מאד יצירתיים. בואו ננצל את יצירתיותם ונשחק משחק נחמד ופשוט.

החליטו על חפץ פשוט, שנמצא בכל בית. למשל, קחו ספל – רצוי מפלסטיק, כדי שלא יישבר במשך המשחק. בקשו מהילדים שיישבו במעגל. שמשו אתם כמבוגר אחראי וכראש קבוצה והכריזו על כללי המשחק. הספל עומד לעבור מיד ליד, בכוון שמחליטים עליו מראש – למשל, בכוון השעון, או הפוך לכוון השעון. ברגע שהספל מגיע לידיו של המשתתף, עליו להכריז על שימוש שונה מהשימוש הרגיל של הספל וגם להמחיש את השימוש המוצע, עד כמה שאפשר.

למשל: הילד הראשון יכריז שהספל מצוין לשמש ככלי לאיסוף הגשם היורד עלינו, אם נניח אותו על הראש עם הפתח כלפי מעלה. אם הילד בעניין של טבע ירוק, הוא גם יסביר שאפשר להשתמש במים האלה להשקיית הצמחים.

הילד השני עשוי להסביר שהספל מעולה לבית לצב הקטן שיש לנו בבית. הילד השלישי יספר שהספל הוא כלי מעולה להעמדה על שולחן הכתיבה, כיון שניתן להניח בו עפרונות ועטים למכביר.

חפץ אחר מומלץ למשחק הזה יכולה להיות שמיכה קטנה. השמיכה תעבור, מקופלת או פתוחה, מיד ליד. הראשון יציע, למשל, לפרוס אותה למחצלת על שפת הים. הילד השני יתלהב דווקא מלפרוס אותה על משענות של ארבעה כסאות העומדים גב אל גב ולהשתמש בשמיכה כאוהל למשחקים.

הילד השלישי יפרוס את השמיכה על שולחן קטן, כך שהשוליים של השמיכה יגיעו לרצפה, והנה הוא בנה את "הבית של יעל" מהסיפור הידוע.

הילדה הרביעית תציע לכרוך את השמיכה סביב הגוף בצורת קימונו, ילדה אחרת תהפוך את השמיכה לשכמיה אלגנטית, וכו'.

כמובן שאפשר להעביר את החפץ הנבחר יותר מפעם אחת בין המשתתפים, בתנאי שאף אחד לא יציע פעמיים אותו רעיון או רעיון דומה למה שהוא הציע קודם, או למה שילד אחר הציע לפניו.



השלם את החסר.

הילדים מאד סקרנים ומאד יצירתיים, אז בואו ננצל את זה למשחק נחמד ופשוט.

אנחנו מקבלים הרבה מאד חוברות צבעוניות לפרסומת. נניח שבאחת מהן יש תמונה של כלב גדול. גזרו את התמונה וגזרו את הזנב של הכלב. הציגו רק את הזנב בפני הילדים ותנו להם לנחש לאיזה בעל חיים שייך הזנב. כמובן שאת גוף הכלב יש להחביא מבעוד מועד. אם הילדים מספיק גדולים, ציידו אותם בדפי נייר , תנו להם את הזנב והצמידו את הזנב עם מהדק לדף נייר (נייר ממוחזר, בבקשה, זאת אומרת כתוב בצד אחד – ואנחנו משתמשים בצד הנקי עדיין). הילד מוזמן לצייר את גוף בעל החיים שהוא מחליט שהזנב שייך לו. אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם בעל החיים ואת שמו שלו.

לאחר שכל הנכדים – או הילדים – סיימו את משימתם, מראים להם את גוף בעל החיים שהפרדתם לפני כן מהזנב. מי שניחש נכון, יזכה בפרס שהכנתם מבעוד מועד. ועצה קטנה: הכינו גם פרסי תנחומים למפסידים, כדי שלא תרוויחו אתם את הריבים ביניהם...

אותו חידון בדיוק ניתן לעשות גם עם חפצים שיש לכם בבית. למשל: נניח שיש לכם בגד שיש לו כפתורים יפים. אני מציעה לכם לעטוף את הבגד בשקית אטומה, מנייר או מפלסטיק. השאירו רק את הכפתור גלוי ותנו לילדים לנחש לאיזה בגד זה שייך. הרשו להם אפילו למשש את השקית. לאחר שכל ילד החליט מה הבגד בו מדובר, תנו לכל ילד

דף נייר ממוחזר ובקשו שיצייר את כל הבגד שלדעתו הכפתור שייך לו. ושוב: אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם הבגד ואת שמו שלו.

חוזרים על התחרות שהוצעה קודם. 

בילוי נעים!


נר לי דקיק – בצ'יק!

הנה חג החנוכה מתקרב והנכדים הולכים להדליק כל ערב נרות. יש בנמצא נרות לרוב, אבל בואו נכין יחד נרות עבודת יד.

התהליך הפשוט ביותר, שמתאים גם לילדים בני 5-6 וגם לילדים גדולים יותר, היא להשתמש בנרות מוכנים. רק אנא, שמרו על שני דברים חשובים ביותר:

אל תשאירו את הילדים לבד, ללא השגחתכם, אפילו לרגע אחד ואל תתנו להם להשתמש בגפרורים או באש גלויה בעצמם.

השתמשו בנרות מהדור הישן- לא אלה שלא מטפטפים, אלא דווקא מהמטפטפים לרוב. כל נכד מוזמן ליטול נר לבן , פשוט. מתוך חפיסת הנרות הצבעוניים הוא מוזמן לקחת נר צבעוני , בכל צבע שיבחר. נעזור לנכד להדליק את הנר והוא יטפטף את טיפות השעווה הצבעוניות על הנר הלבן. כך הוא יכול לצייר פרח, פטרייה, חיפושית או מטריה – ככל העולה על רוחו.

אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר לייצר נרות ממש. קנו מבעוד מועד שעווה בחנויות למלאכת יד. אל תזרקו גביעים ריקים של לבן, יוגורט, מעדנים וכו'. נקו אותם היטב ואפסנו אותם.

שימו סיר גדול, מלא עד חציו במים, על האש וחממו עד שהמים ירתחו. בסיר קטן יותר הניחו את השעווה והמתינו עד שהשעווה תהיה נוזלית. אז אפשר לזרוק פנימה צבע פנדה או צבע שמן. אם רוצים כמה צבעים, אפשר לשים כמה סירים קטנים, כשבכל סיר מוסיפים צבע אחר. נא לא לשכוח: אם הנכדים יערבבו שעווה צהובה עם שעווה אדומה, יקבלו נר כתום. אם הנכדים יערבבו שעווה צהובה עם שעווה כחולה, יקבלו נר ירוק. ואם יערבבו שעווה אדומה עם שעווה כחולה, הנכדים יקבלו נר סגול. גם אין צורך לערבב יותר מדי ביסודיות: ככל שהצבעים יתערבבו פחות, אפקט הצבע של הנר יהיה יפה יותר.

בינתיים תנו לנכדים למרוח מעט שמן , בעזרת פיסת מגבת נייר, על הצד הפנימי של הגביעים הנקיים. תנו לנכדים נר אחד לכל אחד ועזרו להם להצמיד אותו לתחתית הגביע. כך תבטיחו שיהיה פתיל לכל נר. כעת עזרו לנכדים למזוג את השעווה הנוזלית לכל גביע, שיערבבו את השעוות הצבעוניות כרצונם. אפשר להוסיף פיסות של תפוז, לימון, אשכולית- וכשהנר ידלוק, הקליפות האלה יפזרו בחדר ריח נהדר.

עבודה נעימה וחג שמח!


תיבת פנדורה?להפך:תיבה הדורה!

כולנו זוכרים את הסיפור על תיבת פנדורה (בתרגום חפשי פירוש השם "כל המתנות"-פן = כל, דורה = מתנה, וזה אולי הזמן להבין למה הנכדות מבקשות את בובת הדורה במתנה, ומדוע כולם רוצים רק פאן...)

 לפנדורה  נאמר לא לפתוח תיבה מסוימת בשום אופן. אבל פאנדורה לא יכלה להתגבר על הסקרנות ופתחה את התיבה. כל רעות העולם גלשו החוצה והתפזרו בעולם: הקנאה, האלימות, הכעס, השנאה וכו'. פנדורה נבהלה ומיהרה-באיחור- לסגור את התיבה. בתוך התיבה נשארה רק התקווה הטובה...

בהפוך לתיבת פנדורה, אני מציעה להעניק לכל ילד קופסת המעשים הטובים, ונקרא לה "קופסא הדורה". כל קופסה עם פתח קטן יכולה להתאים- למשל, קופסת מגבונים או טישו ריקה. על כל קופסא רושמים את שם הילד שיקבל אותה ואפשר לקשט אותה ככל העולה על רוחו של הילד: ציורים, מדבקות, נצנצים וכו'.

 כל ילד מתבקש לחשוב במשך השבוע על מעשה טוב אחד שהוא עשה: עזר לחבר להכין שעורים? עזר לאחותו להשקות עציצים? עזר לאמו לסחוב סלי קניות? קנה עיתון לשכן חולה? טייל עם הכלב של הסבא שנסע לנופש?- כל מעשה טוב, יבורך.

 הילד אמור לרשום את המעשה הטוב  על פיסת ניר ולתחוב את הפתק לתיבה הנושאת את שמו. אם עשה יותר ממעשה טוב אחד, הוא מוזמן לרשום מספר פתקים כמספר המעשים הטובים. אם הילד עדיין לא יודע לכתוב אבל כן יודע לעזור, הוא מוזמן לבקש מאחד ההורים, הסבים או האחים הגדולים יותר, לרשום את הפתק  עבורו.

בסוף השבוע כל הילדים נאספים סביב ההורים, כל אחד מביא את הקופסא שלו ושולפים את הפתקים. מקריאים את כל הפתקים בקול רם ומחליטים מי תרם הכי הרבה לסובבים אותו במשך השבוע שחלף. אפשר להעניק לילד המנצח סיכת כבוד או מדבקת סמיילי לשבוע הבא, כשבסוף שבוע זה הסיכה תעבור למנצח הבא בתור.


אגדות מחודשות.

אתם זוכרים את הבדיחה של מי שתרגם לאידיש את המחזות של שייקספיר? על הכריכה הוא כתב:

" המחזות של שייקספיר – מתורגמות ומשופרות ע"י יענקל פרוימוביץ'".

על זה רציתי לספר לכם, אבל בגרסה מעט שונה. הגולשת ציונה – סיסי ברקאי נותנת לנו טיפ מדליק:

היא  מציעה לתת לנכדים לבחור סיפור ולהתחפש לדמויות המופיעות בו. הסבתא משנה מעט את העלילה, מדגישה אספקטים מסוימים, מעלימה סצנות קשות מדי, אם הנכדים רכים או רגישים.

הילדים משחקים את כל הדמויות, אבל יכולים לשנות את סוף הסיפור כרצונם – הוא אשר אמרנו, "שייקספיר משופר".למשל, בסיפור של סינדרלה, הנכדים הציעו שאמו של הנסיך תקבל אותם

לארמון  כי היא אמא טובה....ותזמין את הגמדים למשתה כי מגיע להם!

בסיפור של כיפה אדומה, הנכדים שלי מאד פחדו מהזאב, אז החלטנו שהוא לא בלע את סבתא, אלא רק שר לה והרדים אותה, כי הסבתא הייתה חולה ועייפה...

כמובן שאפשר לחזור על אותו סיפור מספר פעמים, ובכל פעם לשנות את העלילה, את התפקידים ואת הסוף. אם כולם רוצים להיות הצייד ואף אחד לא "מת" לשחק את הזאב, עשו הגרלה: החזיקו ביד מספר גפרורים כמספר הילדים, כשהראש של הגפרור מופנה לתוך כף היד ומוסתר שם. לאחד הגפרורים יש "להוריד את הראש" מבעוד מועד. כל ילד מושך גפרור: מי שמשך את הגפרור החתוך, ישחק את הזאב.

בסיבוב הבא, עושים שוב הגרלה. אם במקרה אותו ילד מושך פעמיים את הגפרור הקובע, מבטלים את ההגרלה ועושים אותה מחדש.

כדי להתחפש לדמויות שבסיפור, צריך מספר פריטי לבוש והרבה דמיון- וזה לא חסר לילדים. תפוח עץ ומראה קטנה יש בכל בית, מטפחת אדומה יכולה להיות גם ורודה או בורדו, ואפילו מגבת יכולה להפוך לשכמיה,, בעזרת כמה סיכות בטחון. מאז שקונים פירות בסלסילות מיד אפשר לקבל סלסלה, לה עושים ידית מסרט של קשירת מתנות. מעיתונים אפשר לעשות כובעים לגמדים – בקיצור, לא צריכים תפאורן ומלבישה – מסתדרים גם בכוחות עצמנו.

 

 

בקטע של המחזת סיפורי ילדים: כששיחקנו ב"עמי ותמי" עם אור בן השבע ואילת בת הארבע – מחוסר ברירה, אני, הסבתא,  הייתי המכשפה! – אילת התעקשה למלא את כיסיה בפירורי לחם. שאלנו אותה:

-אם תפזרי פירורי לחם, מה יקרה?

-הציפורים יאכלו אותם.

-אז מה צריך לקחת?

-אבנים, אבל זה כבד ואת זה ייקח אור (אחיה).


משחקי זיכרון עם אחים ובני דודים.

ילדים בגילאי 4-7 מאד אוהבים משחקי זיכרון. הם גם אוהבים את האחים שלהם, גם אם לפעמים האהבה מתבטאת בצורה פיזית מוזרה במקצת, כגון: בעיטות, צביטות, סטירות, דחיפות  ועוד כאלה מחוות בלתי צפויות.

הגולשת ציונה – סיסי ברקאי נותנת לנו טיפ מדליק:

כדי לשפר ולגבש את היחסים – ובאותה הזדמנות, ליצור משהו חדש ורענן – סרקו בסורק את התמונות של כול האחים, ההורים והסבים. אין מספיק בני משפחה? תוסיפו אחים של ההורים ואת ילדיהם, כלומר – הוסיפו את הדודים ואת בני הדודים של הילדים. אם אתם כבר טורחים, עשו את הכול בכפולות כמספר המשפחות של ילדיכם. למשל, אם יש לכם שלושה בנים או בנות נשואים, צרו שלושה משחקים.

אם אין לכם די ילדים ונראה לכם שגיל 60 לא מתאים כל-כך להרחבת המשפחה, תוכלו לצרף תמונה של הבית שלכם –בית הסבא והסבתא – הבית של הבן או של הבת, וגם צילומים של חדרי הילדים, חיות המחמד שבכל משפחה, גינה ציבורית צמודה – אם לא לבית עצמו, אז גינה שבהשכונה. כל דבר שמזכיר לילדים פרט מחייהם, טוב מאד להשגת המטרה.נחמד גם להוסיף תמונות ינקות של הנכדים, כדי להזכיר – להם ולאחיהם – כיצד נראו רק לפני חמש שנים, למשל.

גזרו את כל התמונות בגודל אחיד והדביקו אותם לקרטון כדי לחזק אותם. כעת קחו קופסאות קרטון ריקות של תכשירי איפור, תכשיטים וכו'. אם הקופסה לא ייצוגית דיה, רפדו אותה בניר טפט נצמד, הדביקו תמונות , סרטים צבעוניים, חרוזים – כיד הדמיון הטובה עליכם. רשמו על כל קופסא את שם המשפחה והשם הפרטי של הנכדים שאמורים לקבל את המתנה. הקפידו לכתוב יפה וברור, באותיות דפוס, כדי לעזור גם לתלמידי כתות א' או גן החובה, לקורא את הכתוב.

סיימתם? העניקו להם את התשורה - והנה לכם יופי של משחק זיכרון.

וסיסי מוסיפה עוד טיפ: עם אותם חלקים אפשר לשחק גם לוטו, אם תרצו.


בילוי עם נכד בן שנה ונכד בן ארבע.

ננסה לשלב פעילויות בין שני ילדים בגילאים שונים, מבלי לקפח אף אחד מהם – ככל שנצליח. כדי לשמור על כללי הבטיחות של התינוק, נשתדל לא לתת לאח הבוגר יותר מדי חפצים מסוכנים. גם צבעים שמומלצים לילדים קטנים, לא נועדו ללעיסה אינטנסיבית, כפי שנוהגים לעשות פעוטות בני שנה. לכן, נניח את צבעי הפסטל, למשל , על השיש במטבח, לשם יגיע הילד בן הארבע בקלות, אבל הפעוט לא יוכל להגיע. חשוב להקפיד שהאח הגדול ישתמש בכל פעם רק בצבע אחד. לאחר שיסיים לצבוע אתו, יש לעמוד על כך שיחזירו למקומו בקופסא, ולא ישאיר אותו על השולחן הנמוך בסלון או על השולחן שבפינת האוכל. אגב, זה גם יעזור לחנך את הילד לסדר – וזה מעולם עוד לא הזיק לאיש – או לילד...

נצייד את בן ה-4 בדף ניר ובצבע פסטל אחד. נגיש לו מסננת ונציע לו שיצבע כשהדף מונח על המסננת. כך יתקבלו צבעים כהים מעל חוטי הרשת, וגוונים בהירים יותר מעל חורי הרשת. בן השנה יקבל אף הוא מסננת קטנה וכפית. נלמד אותו להקיש בכפית על המסננת, ולהפך, להפקת צלילים.

בינתיים, הצמידו לצד המחוספס  של הפומפייה שבמטבח דף קרטון , בעזרת סלוטייפ. הגישו לילד בן הארבע את הפומפייה עם הצד הלא מגרד שלה.עזרו לו לפרוס על צד זה דף ניר נוסף ועזרו לו להתחיל לצבוע שוב בעזרת צבע פסטל. גם אתם תופתעו מהדוגמא היפה שתיווצר!

לפעוט הגישו בינתיים ספל פלסטיק ומשפך. מזגו לו מעט שתייה לספל בעזרת המשפך: הוא יוקסם מהפטנט החדש . רק שמרו שלא ירצה לנסות זאת בעצמו!

אם יש לכם במטבח פלטת מתכת לפיזור חום בצורה אחידה מתחת לסיר ( מה שהיה פעם "פלטת אזבסט"), הגישו אותה כעת לילד בן הארבע. החורים על הפלטה הם בגדלים שונים וכך יתקבל על דף הניר הפרוס מעל הפלטה, ציור מקסים בצבע הפסטל התורן.

גם פלטת פלסטיק מחוררות שמניחים בדרך כלל על השולחן, מתחת לכלים  החמים המוגשים לשולחן, הם יופי של תעסוקה לפעוט. לאחר שהוא יסיים לטעום אותה מכל הכוונים ( הפלסטיק הקשיח יעמוד בגבורה בניסיונות הנשיכה והלעיסה), העבירו את הפלטה לילד בן הארבע, לשגרת הצביעה עם פסטל על הדף המונח מעל הפלטה.

לאחר שהילד בן הארבע סיים את שעת הציור, הצמידו את כל הציורים עם מגנטים לפלדלת שבכניסה. התערוכה האמנותית מוכנה לביקורו של המבקר הקבוע – האב- או האם – החוזרים מיום עבודתם. כך הם ייווכחו שגם הילד עבד קשה היום! 

לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, קבלו 10 תכניות ל-10 ימי פעילות עם הילדים, תחת הכותרת המשותפת:"קייטנת בית".את כל התכניות תמצאו בתחתית דף זה,  בקבצים המצורפים.אפשר לערוך כל פעילות מספר פעמים, אם הילדים מתלהבים. תמצאו שם: יום ספורט, יום בישול, יום כתיבת מכתבים, יום משחקי חברה, יום מיחזור, יום שיפור החפצים ועוד. חופש נעים!

כמה כללים בסיסיים:

-ככל שהילד קטן יותר, החלקים של המשחק צריכים להיות גדולים יותר- אבל לא גדולים מדי, כדי שלא יקשו עליו.

-המשחקים המוצעים לכל גיל הם בגדר המלצה. יש לנסות להתאים את המשחקים ולהגמיש את הכללים לפי רמת הבשלות של הילד.

 -אם מדובר על שני ילדים, כדאי לדאוג לציוד כפול ולערוך תחרות ביניהם.

-אם יש יותר משלושה ילדים, כדאי לחלק אותם לזוגות ולערוך כל פעם "סבב" בין שני זוגות, ואח"כ לערוך תחרות בין המנצחים.

-אם מספר הילדים אי זוגי, אפשר להגריל מביניהם מי יהיה השופט.

-אם יש הרבה מאד ילדים, אפשר לעשות תחרויות בין קבוצות.

-ובקיצור: זה לא זמן איכות- זאת איכות הזמן!



הפעם אני הולכת לעשות לעצמי חיים קלים: אציע לכם להשתמש בכל אחד מהרעיונות הקודמים ולערוך משחקים משותפים או תחרויות בין הנכדים. אצרף רק מספר רעיונות חדשים, המתאימים למספר ילדים ופחות מתאימים רק לילד אחד.
היות ומדובר על גילאים שונים, רצוי לחלק אותם לקבוצות כך שממוצע הגילים בכל הקבוצות יהיה זהה, וזאת על מנת לתת להם סיכויים שווים לנצח. למשל, אם הגילאים הם: 13, 11, 8, 6, 5 ו-3 – יש לשבץ את הילד בן ה-13 עם הילדים בני 6 ו-3. את האחרים יש לשבץ יחד בקבוצה השנייה.
רצוי להכין פרסים וגם פרסי ניחומים, כדי שהמנוצחים פורצי הדרכים לא יפרצו בבכי תמרורים.

                                                  המשפחה הצעירה של תמירה - לפני שנוסף הנכד הצעיר ביותר...




טיול בעיר הגדולה.

תרומתה של ניצה.

ציוד: פנאי ומעט כסף.
אני סבתא ל-8/9+7נכדות ונכדים.הנכדים/נכדות שלי הם בין הגילאים23-3 ואחד שטרם...פעם בשנה שנתיים אנחנו לוקחים  3 מהם לטייל אתנו בתל-אביב ובשבילם זה ממש אושר (אנחנו והם מישובים קטנים באזור צפון קרוב).בלוי של טיול לאורך החוףוהטיילת,עליה למגדל עזריאלי ,הצאפרי,טיול ברחוב ביאליק ובית ביאליק,כמובן אוכל וגלידה ועוד.עולה מעט,פרט למכונית והם זוכרים זאת זמן רב.

בלון ההפתעות.

תרומתו של צבי ונקרט.

ציוד: מספר בלונים כמספר הנכדים (רצוי גם כמה ברזרבה), עיתונים ישנים, דבק לבן פשוט.
זאת פעילות נחמדה, אבל היא נמשכת מספר ימים, בכל יום כחצי שעה של פעילות.הפעילות מאד מומלצת אם הנכדים מגיעים אליכם למספר ימים בחופש.
תנו לכל נכד בלון. הנכד צריך לנפח את הבלון לממדים סבירים. אם הוא מתקשה, עזרו לו. קשרו בחוט את פתח הבלון. תנו לכל נכד כפית מפלסטיק, שימו דבק לבן בקערית והורו לנכדים למרוח היטב דבק על הבלון. לאחר מכן הם ידביקו פיסות עיתון , כדי לצפות את הבלון היטב בעיתונים. אחר כך יש להניח את הבלון בצד עד ליום המחרת, כדי שהדבק יתייבש.רשמו על כל בלון את שם הנכד ש"הפיק" אותו.
למחרת החזירו לכל נכד את הבלון שלו. שוב יש למרוח דבק ושוב יש להדביק שכבה של פיסות עיתון. המתינו עד למחרת שהדבק יתייבש. לא לשכוח לרשום שם על כל בלון.
ביום השלישי, תוקעים סיכה ומפוצצים את הבלון. פותחים חריץ קטן בכל כדור. כעת הסבתא אמורה "להיעלם" עם כדורי העיתון לכמה דקות לתוך המזווה ולדחוף לתוך כל כדור, דרך החריץ, כמה הפתעות קטנות: צעצוע קטן, סוכריות, מסטיקים, שוקולד - כל דבר שיש ושרוצים לתת לנכדים.
מחזירים לכל נכד את הכדור שלו. הוא אמור לשבור את הכדור - ותתפלאו, זה לא קל, אבל הרעש של ההפתעות שבפנים ייתן להם כוח להשלמת המשימה. יופי של תעסוקה, עם גמול מתוק בצדה.

תרגול הזיכרון החזותי. 

                               
 ציוד: ספר על צייר או על ציירים, או חוברת צבעונית.
המשחק נועד לפתח זיכרון חזותי.
בחרו ציור מורכב ופיגורטיבי, או ציור נוף. תנו לכל הנכדים להתבונן בו דקה. הרחיקו את הציור מהם ותתחילו לשאול שאלות, כדי לבדוק מי זוכר יותר פרטים ומי מדייק יותר בפרטים.
הסבירו להם שזה יכול להיות שימושי אם יראו למשל גנב בפעולה ויצטרכו לספר לשוטר את כל מה שהם זוכרים, כדי לעזור בתפיסת הגנב. או  נניח שיהיו עדים לריב בין שני ילדים ויצטרכו להחליט אחר כך מי צודק.
 
     

 מעניין את סבתא - אבל עוד יותר מעניין: מי מתעניין בסבתא ? 
 

הפרסומאי הצעיר.                                         

ציוד: חוברות צבעוניות, עיתונים ישנים.

נקרא למשחק הזה "הפרסומאי הצעיר". כל ילד –או, אם יש מספר ילדים, ניתן לערוך תחרות בין שתי קבוצות – מחליט מראש על מוצר שברצונו לפרסם. הוא יכול לבחור תמונות צבעוניות להמחשה, להכין זמריר (ג'ינגל) ופרסומת קצרה, בחרוזים או בלוגו מצויר. לכל קבוצה או לכל מתחרה יוקצבו מספר דקות כדי לעשות  "פרזנטציה"- או מצגת – למוצר שברצונו לשווק. 

הכנת כרטיסי ביקור.
ציוד: בריסטול לבן או צבעוני, סרגל, עיפרון, מספריים.
הסבירו תחילה מה חשיבותו של כרטיס הביקור בפגישה עסקית או חברתית: כרטיס הביקור מספר בתמציתיות על האדם שכרגע הכרת. ספרו גם, כקוריוז, שביפן הדבר הראשון שאנשים עושים זה להחליף כרטיסי ביקור. ( הבעיה אחר-כך זה לזכור איזה כרטיס שייך למי, אבל יש להם עוד אי-אלו שנים להתכונן לכך...)
תנו להם צייר בעזרת הסרגל והעיפרון מלבני בגודל סביר, על הבריסטול. יש לגזור את המלבנים. רצוי להכין כמות גדולה יותר ממספר הנכדים המשתתפים, כיון שחלק מהכרטיסים ידרשו תיקון כל כך יסודי, עד שיהיה כדאי יותר לזרוק ולהכין חדש.
תנו לכל נכד לחשוב מעט ולהכין לעצמו כרטיס ביקור. אחר כך תציעו להם שיקיימו בינהם פגישה ראשונית דמיונית, יחליפו בינהם כרטיסי ביקור וישוחחו ביניהם ב"שיחת היכרות".




גם אתה יכול להיות שרלוק הולמס!

ציוד: סיפור בלשי מעניין.   

תכינו מראש  סיפור בלשי פשוט, מתאים לגילאי הילדים. ספרו רק את ההתחלה . הילדים צריכים לפענח את התעלומה רק ע"י שאלות, עליהן מותר לך לענות רק ב"כן" ו"לא".
דוגמאות לסיפורי מתח תוכלו למצוא בספרים או באינטרנט.
רוצים דוגמא קטנה?
הסיפור הוא כזה: איש מאד עשיר, בעל אחוזה ענקית,  מתכונן לטוס לחו"ל. ביום שלפני הטיסה, אחד מעובדיו  מבקש לראותו. כשהוא מדבר אתו, העובד אומר:
- אדוני, בבקשה אל תטוס מחר לחו"ל: אני חלמתי הלילה שהמטוס הזה מתרסק.
בעל האחוזה מופתע מאד ומסרב להאמין. אבל העובד מתעקש, כמעט עם דמעות, עד שבעל האחוזה משתכנע ודוחה את הטיסה.
למחרת , בשעות הערב, מודיעים שהמטוס שבו אמור היה לטוס, נפל לים והתרסק. בעל האחוזה קורא לעובד, מודה לו על שהציל את חייו, מעניק לו סכום כסף נכבד...ומפטר אותו במקום.
מדוע הוא פיטר את העובד?
  
{תשובה בסוף הפרק}.  
 

עוגה-עוגה-עוגה : הכנת עוגה.

 
ציוד: חומרים לעוגה.   
קרוב לודאי שלאחד הנכדים יהיה בקרוב יום הולדת, או שחגג לא מכבר יום הולדת. הציעו לו – או לה – לבחור רעיון לעוגת יום הולדת. אם הרעיון קשה מדי לביצוע, הציעו רעיון אחר. תכינו יחד את העוגה. זאת הזדמנות ללמוד לשבור ולהפריד ביצה, להפעיל מקצף, לבחוש במרץ וללקק שאריות של קרם.
למשל: מה נחמד יהיה להכין את הבית של עמי ותמי, לקשט אותו בסוכריות צבעוניות ולאכול אותו בכיף לאחר ארוחת הצהריים החגיגית.
   
  סבתא כבר בישלה דייסה - הגיע זמן העוגיות!

והנה העוגיות שאפתה אילאיל בת ה-10:




עוד עו"ד.

ציוד: סיפור משפטי מעניין.

חלקו אותם לקבוצת הסנגור ולקבוצת הקטגור. הציגו להם סיפור משפטי מעניין ובקשו שיחליטו מי הצודק.
דוגמא מצוינת היא משפט שלמה: האם האימא שצריכה לזכות בילד היא האימא שילדה אותו או האימא שגידלה וחינכה אותו?חלקו אותם לקבוצות: הסנגור, הקטגור והשופט. אם יש מספיק ילדים, הרכיבו גם חבר מושבעים, כפי שרואים בכל סרט אמריקאי מצוי – ולא תמיד רצוי- ותנו להם להכריע גורלות.

יש לי יום-יום חג.

ציוד: ניירות צבעוניים, מספריים, שדכן.
צרו שרשראות צבעוניות לקישוט לסוכות, ליום ההולדת הקרוב של אחד הנכדים, למסיבת ההפתעה לאחד ההורים שלהם .
אפשר לצייר על ניר מקופל לשניים מחצית הפרופיל של ילד, למשל. גוזרים אותו. מקפלים אח-כ ניר להרבה מאד קיפולים, כמו מניפה, וגוזרים על פי הדוגמא, כשדואגים להשאיר צד אחד מחובר.
 

לא כל יום פורים - אבל כל יום אפשר להתחפש.                                                     

ציוד:בגדים הכי מצחיקים שתוכלי למצוא בארון, מטפחות, כובעים, חרוזים.

תכיני ערימת בגדים שזמנם עבר, אבל עדיין לא הספקת לתרום. תוסיפי את כל האביזרים הפשוטים – בבקשה, לא טבעות זהב ויהלומים!- שיש לך בהישג היד. אל תעלי לבוידעם בשביל זה: רק רוקני כמה מגירות. עשי תחרות "התחפושת המוצלחת": מי מצליח להתחפש בצורה הכי מקורית ומשכנעת. אפשר גם להציג קטע, כדי לשכנע ולזכות בפרס.

איזה מזל יש לך!

ציוד: ההורוסקופ של מוסף העיתון בסוף השבוע, גיליונות נייר/ בריסטול/ קרטון, צבעי פסטל או טושים, מספריים, דבק.

גם אם לא מאמינים בהורוסקופ, אפשר לשחק במשחק ההורוסקופ. כל ילד יודע את תאריך לידתו. עזרי לכל אחד למצוא מה המזל שלו. כל אחד צריך לגזור את ציור המזל שלו, להדביק אותו על הדף בצירוף כתיבת שמו.

                 
מכאן, הרשות נתונה והיד נטויה. כל ילד יכול לבחור סיפור בו מוזכר המזל שלו, לצייר ציור עליו, למצוא פתגם, משל או כל דבר הקשור לסמל. אחר כך, כשכולם סיימו, נותנים לכל אחד לספר את סיפורו, להציג את ציורו או לתאר את כל מה שלדעתו מאפיין אותו על פי מזלו.

חבר מושבעים בפתרון דילמה.

 
ציוד: זמן חשיבה.
דילמה: למחנך של כיתה י"ב נודע שאחד התלמידים נוהג ללא רישיון רכב. מה על המחנך לעשות? להלשין להנהלת ביה"ס, למשטרה או לשתוק?
כל מי שרוצה להביא נימוק או לטעון טענה, חייב להצביע ולהמתין לתורו. תרבות הויכוח חשובה לא פחות מהנושא.
 

כל העולם במה.

ציוד: כסאות ושולחנות קטנים, אם אפשר.

 כיתת אומן, או בקיצור:
OH, MAN!
 היום כולנו הולכים לבית הספר. יושבים בשורות – או בשורה אחת, תלוי מה מספר הנכדים. השוני מבית ספר רגיל הוא שהפעם כל ילד, בתורו, משמש כמורה. מותר לו לדבר חמש דקות על כל נושא שקרוב לליבו. מותר לו לשאול שאלות, והוא גם חייב לענות לשאלות שהוא נשאל.
יהיה מעניין לבדוק איך הם "משתלטים" על התלמידים, אילו עונשים יתנו ועד כמה ייקחו את
תפקידם ברצינות.
אזכיר לכם רק אמרה ישנה:"מי שלא יודע מהו נצח, שידבר חמש דקות בפני קהל"...
ולא משנה בכלל שהפעם הקהל כולו מורכב מבני אותה משפחה.

לחשוב בתוך קופסה: משחקי קופסה.

ציוד: משחקי קופסא.

בניגוד גמור לכל מה שאומרים לנו שכדאי לחשוב יצירתית ולצאת מהקופסא, הפעם אנחנו דווקא ניכנס לקופסא. לא רק לקופסא אחת, אלא להרבה קופסאות.
נעשה קודם סדר בארונות ונשלוף כל מיני משחקי קופסא שנותרו לפליטה מילדותם של בנינו, או שאספנו לכבוד נכדינו. למשל: שח, דמקה, שש-בש, מונופול, פאזלים – כל מה שתצליחו למצוא. אפשר לתת לכל נכד לבחור מה המשחק האהוב עליו. הם יכולים לשחק בזוגות ולהתחלף אחר-כך.
אם אחד הנכדים קטן מדי, צרפו אליו נכד גדול יותר או הצטרפו אליו בעצמכם. תופתעו עד כמה אפשר ליהנות !
 
 

השיר שלנו: הכנת מופע.

 
ציוד: שירי ילדים, אביזרים שונים.

הפעם "ישחקו הנערים לפנינו".
נארגן מופע: כל ילד יבחר שיר שהוא רוצה לשיר, דקלום מחג החנוכה האחרון, בדיחה מוצלחת שהוא יודע לספר – בקיצור, כל מה שיכול לשעשע את הנוכחים. יש רק לארגן מראש את כל הציוד הנדרש: ביגוד, אביזרים, שירי רקע – כל מה שמתאים ויש בהישג יד.
                          

מרוב מרשמים, אפשר לפתוח בית מרקחת : יום בישול.

ציוד: ספר בישול או מחברת מתכונים.

היום מבשלים ביחד. מתחילים בלבחור יחד את התפריט, מחפשים את המתכונים, מכינים את המצרכים – ויוצאים לדרך.
כמובן שלא כדאי לתת לנכד בן השלוש את הסכין החדה: מספיק שינסה לשטוף את הירקות.
זאת הזדמנות טובה להראות להם שכדי לאכול, צריך גם לדעת לבשל – ורצוי לא לפשל.

סיפור על פי ציור.

ציוד: ספר תמונות.

לבחור ספר תמונות כתוב בשפה זרה או ללא כיתוב (למשל, ביוגרפיה של צייר עם רפרודוקציות של תמונותיו). לתת לכל ילד לבחור איזו תמונה שהוא רוצה ולספר את הסיפור של התמונה שהוא בחר.מה רואים בה? מה מבינים? מה קרה לפני ומה יקרה בעתיד?
 
 

זבש"נו: להיות זבנים.

ציוד: מאזני שקילה למטבח, ירקות, פירות או מצרכים אחרים, כסף ומטבעות, פתקים וטוש לכתיבה, סל קניות רב פעמי.

היום אנחנו עושים קניות בסופרמרקט הביתי. הילדים מחליטים מה המחיר לכל סוג מזון ומכינים פתק בהתאם. מניחים את הפתק על המצרך.
מחליטים מי המוכר  הראשון, מי הקונה הראשון ויוצאים עם סל מבד = כדי לשמור על איכות הסביבה- לקניות. צריך לשקול, לחשב מחיר, לקבל כסף ולתת עודף בלי לטעות. הנה הוכחה
למה צריך לזכור בעל-פה את לוח הכפל!
כמובן שאחר-כך מחליפים תפקידים.

שמירה על הניקיון ועל איכות הסיבה.


ציוד: קליפות הדרים.

אפשר לגייס את הנכדים למשימה הבאה - ותודה לדפנה על תרומתה.

"עכשיו, כשתצרוכת התפוזים וההדרים בשיאה, יש לי יותר קליפות ממה שאני מסוגלת לעבד. כל יום, שניים - שלושה תפוזים מתקלפים להם ונסחטים למיצים.והקליפות, לאן הן הולכות? לסיר קבוע שעומד על הגז ומקבל אותן בשמחה. 

לא ריבה ירקח הסיר, כי אם חומר ניקוי מופלא. זה כל כך פשוט וכל כך בחינם: מכסים את הקליפות במים ומרתיחים. זה הכל, בחיי! את מי התפוז האלה אני זורקת על כל דבר: על רצפת המטבח לספונג'ה, לאסלה או לכיור לצורך הלבנה, וכמובן לניגוב משטח הגז עצמו.

תאמרו 'זה לא עובד כמו אקונומיקה', ואני אסכים: זה לא מסריח, זה לא מרעיל אותי, זה לא מזהם את הסביבה ולא הורג את האדמה ואת מי ההשקיה. אה, וזה גם לא מלבין את הכיור ללבן בוהק, זה סתם מנקה אותו. את מה שאני לא מצליחה להכניס לסיר אני מייבשת. פשוט מניחים את הקליפות ונותנים להן להתייבש. בתום עונת התפוזים אפשר לחזור על הטריק עם קליפות מיובשות, וגם להכין איתן תה הדרים כשגעגוע חורף תוקף". 

קראנו , ניסינו, והרי התוצאות: זה עובד. ובגדול. בתוך חמש דקות הרתחה ודקה אחת של ניגוב, קיבלנו כיריים צחורות ואוויר מלא בניחוח תפוז. שלום לחומרי הניקוי במכלי פלסטיק ולהוצאה של עשרות שקלים בחודש. בימים הבאים נגוון עם לימונים, אשכוליות ופומליות. תמיד חלמנו לגור בתוך פרדס..."

 הנכדים מוזמנים לאמץ את הרעיון ולייבא אותו לבתיהם - מבלי לשלם מכס או להיכנס לפרדס...


יש לכם מה לספר לאחרים? נשמח לפרסם: sabaandsabta@gmail.com

   
{ תשובה לחידה הבלשית: העובד סיפר שהוא חלם בלילה שהמטוס יתרסק, אבל הוא עבד בתור שומר לילה – לכן אסור היה לו לישון בשמירה. הוא פוטר בגלל שהתרשל בתפקידו, אבל קיבל בונוס על שהציל את חיי מעבידו}.

תיהנו מכל דקה!

                                                                     קורה שורץ

 
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:11
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:11
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:12
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:12
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:12
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:12
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:13
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:13
ĉ
Saba Sabta,
1 ביולי 2010, 2:13
ĉ
Saba Sabta,
15 ביולי 2010, 12:17
Comments