---

תוכן

1. 1 חדש בדף:
2. 2 הרובוטים בפעולה.
3. 3  סימניה במתנה לחנוכה.
4. 4 מה הצליל הזה?
5. 5 הרעש המפחיד אותי.
6. 6 איסוף העלים היבשים. 
7. 7 הכנת קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.
8. 8 איך להינצל מדוב ביער.
9. 9 נכין תעודת זהות - גם לפני גיל 18.
10. 10 החנויות שברחוב.
11. 11 מותר, אסור ומה שביניהם.
12. 12 בקבוקי הפלא של הארי פוטר.
13. 13 שומר האוצר או: השומר הכי אנוכי?
14. 14 להכיר את בית הסבא.
15. 15 מכתבים מוצפנים. 
16. 16 שכבות בצנצנות - לגילאי 4-8.
17. 17 משחק באבנים צבעוניות לגילאי 2-5.
18. 18 תופסים את הצל.
19. 19 משחק בגרוטאות מתאים לגילאי 2-6.
20. 20 חוש לכל שימוש.
21. 21 השלם את החסר.
22. 22 נר לי דקיק – בצ'יק!
23. 23 תיבת פנדורה?להפך:תיבה הדורה!
24. 24 אגדות מחודשות.
25. 25 משחקי זיכרון עם אחים ובני דודים.
26. 26 בילוי עם נכד בן שנה ונכד בן ארבע.
27. 27 טיול בעיר הגדולה.
28. 28 בלון ההפתעות.
29. 29 תרגול הזיכרון החזותי. 
30. 30 הפרסומאי הצעיר.                                         
31. 31 גם אתה יכול להיות שרלוק הולמס!
32. 32 עוגה-עוגה-עוגה : הכנת עוגה.
33. 33 עוד עו"ד.
34. 34 יש לי יום-יום חג.
35. 35 לא כל יום פורים - אבל כל יום אפשר להתחפש.                                                     
36. 36 איזה מזל יש לך!
37. 37 חבר מושבעים בפתרון דילמה.
38. 38 כל העולם במה.
39. 39 לחשוב בתוך קופסה: משחקי קופסה.
40. 40 השיר שלנו: הכנת מופע.
41. 41 מרוב מרשמים, אפשר לפתוח בית מרקחת : יום בישול.
42. 42 סיפור על פי ציור.
43. 43 זבש"נו: להיות זבנים.
44. 44 שמירה על הניקיון ועל איכות הסיבה.

חדש בדף:

בצרופות: תעסוקה לעשרה ימי קייטנה בבית סבא-סבתא.

---

הרובוטים בפעולה.

ציוד: מטפחת לקשירת העיניים, כיסא, שולחן נמוך, סולם, קערת מים, שמיכה מגולגלת , כרית – או חפצים דומים אחרים.

הנה הנכדים משתעממים בבית: בחוץ קר וגשום, כבר מיצינו את כל הקניונים, אפילו נמאס מלצפות בטלוויזיה (יש עוד ניסים כאלה , ולא רק בחנוכה).היות והרובוטיקה כעת באופנה, נציע לנכדים לשחק במדען וברובוט.

כיצד מתנהל המשחק?

אחד הנכדים יהיה רובוט וישחק כשעיניו קשורות, הנכד השני יהיה המדען שמפקח על תנועות ה"רובוט". רק שבמקום להשתמש בשלט רחוק, הנכד ה"מדען" ישתמש בהנחיות המועברות בעל פה.

לפני התחלת המשחק, מחליטים יחד מה המכשולים שמעמידים בדרכו של הרובוט ושעליו לעבור כדי להגיע למטרה. המטרה יכולה להיות דלת הכניסה לדירה, המרפסת או כל מקום אחר עליו יחליטו הנכדים מראש. המכשולים שיעמדו בפניו המכוסות של הנכד הרובוט יכולים להיות: כסא שיש לעקוף, שמיכה מגולגלת שיש לדלג מעליה, קערת מים שיש לעקוף בזהירות ומבלי להירטב, סולם יציב שיש לעלות עליו ולרדת ממנו, שולחן נמוך שיש לעבור מתחתיו בזחילה על ארבע וכו'.

כעת נעבור למשחק עצמו.

אם גיל הנכדים נמוך (בין גיל 4 לגיל 7), הנכד "המדען" יוביל את הנכד "הרובוט" ביד ויוסיף הנחיות בעל פה. אם הנכדים בני 8 ומעלה, הנכד "המדען" יכול להסתפק רק בהנחיות בעל פה. רצוי שלא ישתמש בנוסחאות מתמטיות או טריגונומטריות מסובכות... מספיק שהנכד יגיד: "פנה ימינה עשרה צעדים", "דלג מעל שמיכה לאורך 30 ס"מ", וכו'.

המשחק מפתח אצל הנכדים גם מיומנויות גופניות, אבל גם כושר ניתוח, הערכת מרחקים, ניסוח הוראות מדויקות – בקיצור, הכנה מזורזת לקורס קצינים עתידי.

לאחר הסיבוב הראשון, הנכדים מתחלפים בתפקידים ומשנים את מיקום המכשולים.

אם יש עוד נכדים בבית, גם הם משתתפים, לפי תור כמובן.

---

 סימניה במתנה לחנוכה.

חג החנוכה קרב ובא והילדים מצפים למתנות חנוכה או לדמי חנוכה. הרבה מאתנו קונים לנכדים ספרים, בתור מתנה לחנוכה. אגב, זה לא מקרי ש"חנוכה" ו”-חינוך" באים מאותו שורש. אז אם חינוך בחנוכה, מה יותר מחנך מספר טוב?

אז נניח שהחלטנו לקנות להם ספרים במתנה. לכל ספר צריך גם סימניה, כדי לזכור עד איזה עמוד הספקנו לקרוא, מבלי לקפל את פינת העמוד או מבלי שניאלץ להניח את הספר פתוח.

בואו ננסה להראות לנכדים שגם בהענקת מתנה יש הרבה שמחה – לא רק בקבלת המתנות. . מצד שני,  נצא מתוך הנחה – ולדעתם של הילדים, זה מלווה באנחה – שלילדים יש רק דמי כיס, במקרה הטוב. לא נרצה שישקיעו את דמי הכיס שלהם ברכישת מתנות .

כדי להעניק מתנות מבלי להוציא את דמי הכיס, הרעיון כאן הוא לנסות ליצור מתנה לבד.

ננסה לשבת אתם כדי להכין סימניות לספרים. כל ילד יכין מספר סימניות: לכל אחד מאחיו ואחיותיו, להוריו – ואולי גם לסבא ולסבתא, אם תישאר לו סבלנות ויוותרו לו חומרי גלם.

כל מה שזקוקים לו הוא מלבן קרטון או בריסטול שאורכו כאורך עמוד ממוצע. הילד יכול לצייר על המלבן בצבעי גואש, יכול להדביק נצנצים, לנקב באחד הקצוות ולקשור שם סרט צבעוני – כל מה שעולה על דעתו, מקובל ומבורך.

באותה מדה, אפשר לגזור תמונות קטנות מחוברות פרסום על נייר כרומו. ניתן להדביק את התמונות על הבריסטול כך שיוצר רצף סיפורי, תמונת נוף או סתם זר פרחים.

אם תרצו לשלב ביצירה גם יצירתיות, ולהעסיק את הילדים גם בחשיבה – ולא רק במלאכה – תנו להם למצוא את כל צירופי המלים הקשורות למלה "סימן" או ל- "סימנים".(כרמז, קבלו: "סימן קריאה", "סימן שאלה", "סימן לבאות"," סימן טוב", "סימני דרך", "סימני מים").

---

מה הצליל הזה?

לא רק "צלילי המוזיקה" מוכרים– גם לחפצים של יום-יום יש צלילים. החוכמה היא לזהות מה החפץ המשמיע את הקול.
מחפשים משחק לימי החורף הקרים? הנה רעיון נחמד: אוספים כמה חפצים שמשמיעים צלילים שונים. למשל: נייר צלופן, נייר עיתון שמקמטים, אריזת פצפצים שאפשר לפצפץ, פעמון, קופסת כפתורים, ארנק עם כמה מטבעות, צנצנת עם מכסה. חשוב מאד: מטפחת לקשירת העיניים, כוס זכוכית עם כפית שאפשר להקיש בה על דפנות הכוס.
קושרים לכל ילד את העיניים ומשמיעים לו את אחד הצלילים של החפצים שהכנו מראש. הילד צריך לזהות מה החפץ המשמיע את הצליל.
זה הרעיון בקיצור. וכעת, מפרט טכני על פי גילאים שונים.
אם הילדים בני 4-3, כדאי להסתפק בארבעה חפצים ויש להשמיע להם את הצלילים קודם, כשהם מביטים בכל חפץ שמשמיע קול. רק אחר כך יש לקשור לכל ילד את העיניים , להשמיע לו קולות ועליו לנחש למה שייך כל צליל.
לגילאי 5-6 אפשר להשמיע כבר עד 7 צלילים שונים. גם אין צורך להשמיע להם את הקולות לפני שמתחילים במשחק הניחושים.
תתפלאו, אבל גם ילדים גדולים יותר יכולים להשתעשע עם המשחק הזה. לגביהם, אפשר להשמיע יחד צלילים של שני חפצים שונים והם צריכים לזהות את צמד החפצים.
אפשר גם לתת לילדים "להלחין" מנגינה ע"י השמעת צלילים מכל הכלים יחד. הם יכולים להרכיב מיני-תזמורת ולהשמיע מנגינה שלמה. שיערכו חזרות, שיקבעו מי מנצח על התזמורת – הכול פתוח לדמיונם הפורה.
אפשר גם לערוך תחרות בו-זמנית לכל הילדים יחד. מסדרים אותם בשורה, כשפניהם מופנות לאחד הקירות. משמיעים צליל והם חייבים לנחש. מי שינחש נכון את מירב הצלילים, הוא המנצח במשחק – וכפי שנאמר:" למנצח שיר מזמור..."

---

הרעש המפחיד אותי.

החורף מגיע, ואתו הברקים והרעמים. זה הזמן למשחק נחמד, שיכול לחשוף פחדים ולעזור – אולי – להתגבר עליהם.

נניח שמתארחים אצלנו שלושה או ארבעה נכדים. נבקש מהנכדים להסתדר במעגל ונאמר להם שיחשבו על הרעש שמפחיד אותם ביותר. כדי לעודד אותם להתבטא, נתחיל אנחנו ונאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא רעש המכונית של מכבי האש, כיון שאני מבין שיש שריפה בסביבה.

הילד הראשון יאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא הרעש של הרעם שלפני הגשם. אני יודע שיתחיל לרדת גשם ואז אני מאד עצוב, כיון שאני לא אוכל ללכת לשחק בגינה.

הילדה שלידו תאמר, למשל:

- הרעש שאותי מפחיד זה של תריס חורק, כשאני לבד בבית בשעות שההורים בעבודה. אני מפחדת שאולי יש גנב שמנסה להיכנס הביתה. אני לבד ואני מפחדת.

הילד שלידה יאמר:

- אני מפחד מאד מהרעש של האמבולנס של מגן דוד אדום, כי אז אני יודע שיש אדם מאד חולה שצריכים לקחת לבית החולים, ואולי הוא צריך לעבור ניתוח.

לאחר שכל ילד יאמר דבר אחד שמפחיד אותו, בקשו מכל ילד בתורו שישמיע את הרעש שמפחיד אותו. הילד צריך לנסות לחקות את הרעש המפחיד. כשכל ילד כבר יודע לחקות את הרעש המפחיד, תגידו להם:

-כעת אני סופר עד שלוש. כשאני אומר "שלוש", כולכם מתחילים להשמיע את הרעשים המפחידים יחד, בבת אחת.

כמובן שתקום מהומה גדולה, אבל זה גם יצחיק אותם מאד. וכשהרעשים מצחיקים, הם פחות מפחידים. הרי לא יתכן שדבר מצחיק הוא גם מפחיד, נכון?

ואולי בפעם הבאה כשהילד ישמע את הרעש שהפחיד אותו, הוא ייזכר במהומה הגדולה שהייתה אצל הסבתא כשכל הנכדים השמיעו רעשים – ואז אולי יחייך לעצמו, יוקל לו – ויפחד פחות.

נסו – ותאמינו לי, זה עובד!

---

איסוף העלים היבשים. 

ציוד לכל ילד :דף לבן, קשית, אבן קטנה ודפים דקיקים בצבעים ( צהוב, כתום, ירוק כהה, חום ); זוג מספריים.

אם אין לכם ניירות צבעוניים כאלה , תנו לכל הילדים ניירות סנדביצ'ים וצבעי פסטל ובקשו מהם לצבוע את הניירות בצבעי השלכת: צהוב, כתום, ירוק, חום.

אם אין לכם ניירות סנדביץ', תנו להם חתיכות נייר טואלט (ואל תספרו לי שמשום שאתם לא אוכלים סנדביצ'ים, אתם גם לא זקוקים לנייר טואלט...)

 

אריק איינשטיין שר:"זה הסתיו, עם הענן, ועם הרוח המייבב..." ועם העלים הנושרים מכל העצים הנשירים ומתאספים על הדשא, על המדרכות ובכל פינה אליה מעיפה אותם הרוח.

בדומה לעבודת הגננים, הפעם ננסה לתת לילדים לעסוק בפה שלהם בתור מפוח אישי לאיסוף עלים. זה מפתח אצל הילדים את הראות, מיומנויות של מוטוריקה עדינה - וגם מחנך לניקיון.

נניח שהילדים סיימו לצבוע את נייר הסנדביצ'ים בצבעי פסטל. לאחר מכן יש לגזור מכל דף עלים קטנים, באורך של 2-3 ס"מ ובצורה של עלים.

כשהילדים סיימו להכין כל אחד מספר זהה של עלים – לא פחות מ-20, בבקשה- פזרו את העלים על הנייר הלבן וציירו במרכזו של כל דף עיגול. כל ילד צריך לקחת קשית, להצמיד אותה לעלה ולשאוב את האוויר מעל העלה כדי ליצור ריק: כך ידבק העלה לקשית. הילד יעביר את העלה משולי הדף לעיגול המרכזי. בזמן העברת העלה, הילד צריך לא לנשום – אחרת העלה ייפול. כשהעלה מגיע לעיגול, יש להניח עליו את האבן, כדי שהעלה לא יעוף חזרה, בטעות.

מי שיעביר את כל העלים ראשון, יזכה בתחרות.

---

הכנת קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.

יש להניח שיחד עם החופשה הארוכה למדי המצפה לנו השנה ממוסדות החינוך, הסבים והסבתות יגוייסו במרץ לתת כתף ולהעסיק את הילדים, בזמן שההורים בעבודה.

זה הזמן האידיאלי להעסיק את הילדים בהכנת קישוטים לסוכה.

השנה ניכנס במרץ לאופנה הירוקה ונכין קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.

ניקח בקבוקים ריקים של משקאות קלים. במקום להעביר אותם ישירות למיכלי המיחזור, ניתן אותם קודם לילדים, עם הוראה ברורה לשטוף אותם קודם – אבל לא לשכוח לחסוך במי השטיפה.

כעת נצייד כל ילד בבקבוק ריק בצבע אחר ובזוג מספריים. יש בקבוקים שקופים, ירוקים, תכולים, כחולים. כל ילד יתחיל לגזור את הבקבוק מהבסיס, למשל, לכוון הסוגר , בתנועת חילזון. מתקבלת ספירלה יפה, חזקה וצבעונית. ניתן לתלות אותה מתקרת הסוכה או לתלות אותה במאוזן על דפנות הסוכה, בעזרת אטבי כביסה .
אם אתם רוצים יותר צבעוניות, אפשר לתלות על השרשרת הזאת סרטים צבעוניים, תמונות שהילדים יגזרו ממגזינים, צעצועים וכו'.

היתרון בקישוט הוא משולש: מעסיק את הילדים דקות ארוכות, לא מצריך איחסון לשנה הבאה וניתן להעביר אותו למיכל המיחזור בסוף החג. חג שמח וסוכה יפה!

אחרי הקישוט.

---

איך להינצל מדוב ביער.

ציוד: פעמון, כוס וכפית, כסאות כמספר המשתתפים.

האגדה מספרת שאם נמצאים ביער ונתקלים בדוב, כדאי לעשות את עצמנו לא חיים: לא זזים, לא נושמים – בקיצור, מקפיאים את עצמנו. מספרים שהדוב, בחושבו שאנחנו לא חיים, מריח אותנו ומתרחק מבלי להרע לנו.

אני לא מציעה בשום אופן שננסה לבדוק בעצמנו את אמיתות האגדה. ניסוי וטעייה טובים במעבדה – לא ביער!

אני רק מנסה להציע משחק נחמד.

נספר לילדים תחילה את האגדה ונבהיר להם שלא כדאי לנסות את זה בבית – ועוד פחות מזה, ביער...

אנחנו נחליט שאנחנו כולנו חוטבי עצים, אבל לא שואבי מים – כי אין לנו עודף מים, כזכור. לא שיש לנו עודף עצים, אבל על זה עוד לא שומעים כל-כך הרבה פרסומות.

אנחנו נראה לילדים כיצד חוטבים עצים, בתנועת החלקה של הזרועה הפעילה של כל ילד – ימנית או שמאלית. הילדים יושבים על הכיסאות ואחד מהם מתנדב להיות הדוב.

כשמקשקשים עם הכפית בתוך הכוס, הילדים היושבים מתחילים "לחטוב" עצים בתנועת הזרוע.

פתאום מצלצל הפעמון: זה סימן שהדוב מתקרב. כולם מפסיקים לנוע וקופאים על מקומם. אם "הדוב" מגלה שאחד מהם זז, הוא מתיישב במקומו והילד שזז הופך להיות "הדוב".

אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר להעלות את דרגת הקושי של המשחק: אפשר לומר לילדים לשכב על הרצפה וכשה"דוב" מתקרב, לנסות לעצור את נשימתם.

עוד דרגת קושי: "הדוב" יכול להקשות על המתחזים בכך שהוא מנסה לרחרח אותם ולהצחיק אותם. מי שצוחק ראשון – להבדיל מהפתגם "צוחק מי שצוחק אחרון" – הופך לדוב בעצמו. תיהנו יחד עם הילדים – זה כיף!

---

נכין תעודת זהות - גם לפני גיל 18.

 

ציוד: דף בריסטול לבן, עפרון , סרגל, צבעים.

 הפעילות הזאת מתאימה לילד מגיל 6, שכבר יודע לכתוב, או לילד קטן יותר, בתנאי שאחד מהבוגרים מוכן להעניק לו "תמיכה טכנית".

תנו לילד הבוגר בחבורה להכין כרטיסיות בגודל אחיד, נאמר של 20 ס"מ על 20 ס"מ. תגידו לכל ילד למתוח על הדף כשש שורות ישרות. זאת הזדמנות מצוינת ללמוד למתוח קוים ישרים. אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר גם ללמד אותם ליצור רווחים שווים בין השורות.

הסבירו לילדים שיש לכתוב על הדף, מימין, מספר נתונים:

-          שם פרטי

-          שם משפחה

-          תאריך לידה

-          שמות שני ההורים

-          הכתובת, כולל העיר והמדינה.

מצד שמאל למעלה, הציעו להם לצייר "אוטופורטרט". ציידו כל אחד במראה קטנה (ממילא יש לכם כמה מראות כאלה לאיפור , בכמה תיקים שתקועים בארון). הציעו להם גם לצבוע את התמונה של עצמם.

אתם ממש משקיענים? צלמו אותם בטלפון הסלולארי, העבירו למחשב והדפיסו לכל אחד את התמונה שלו. הילדים יגזרו את השוליים של הנייר וידביקו את התמונה על תעודת הזהות החדישה שלהם.

כך נוספו עוד כמה אזרחים טריים למדינת ישראל... 

אם עדיין צריך להעסיק את הילדים והם בשוונג עם הכתיבה והכנת התמונות, תנו להם להכין לעצמם גם דרכון. הסבירו להם לשם מה אנחנו זקוקים לדרכון ומדוע תעודת הזהות לא מתאימה בחוץ לארץ.זאת הזדמנות להסביר להם על גבולות, כניסה ויציאה מארצות שונות והצורך בדרכון כדי לעבור ממדינה למדינה. הילדים גדולים מספיק כדי שיבינו גם הרחבה מדינית? ספרו להם על האיחוד האירופי ועל העובדה שכעת אפשר לעבור בין כל המדינות השונות רק עם תעודת זהות, ללא דרכון.

בילוי נעים בארץ ובחו"ל!

---

החנויות שברחוב.

 

ציוד: נעליים נוחות להליכה.

הילדים מבלים מדי פעם אצל סבא וסבתא. קורה לעתים שאנחנו נאלצים לצאת לקניות והם מצטרפים אלינו.

כדאי להפוך את ההליכה ההכרחית לחוויתית,  בכך שתבקשו מהנכד – או מהנכדים – להציץ ולבדוק מה הן החנויות שנמצאות בדרך. ברגע שאחד הילדים מזהה חנות, גם אם אינו יודע עדיין לקרוא את השלט, הוא יכול לנחש מה קונים בה. כשהנכד רואה את החנות, הוא צריך לומר מה שמה ולמה היא נועדה.

נניח שכבר הגעתם לחנות שבה ערכתם את הקניות. אתם חוזרים הביתה. בזמן שאתם מסדרים את הקניות, בקשו מהילדים שיספרו מה החנויות שהיו רוצים שיהיו ברחוב שלהם.

אני יודעת טוב מאד שהחנות החשובה ביותר בעיניהם היא חנות הממתקים, אבל עם מעט מאמץ יחשבו על עוד כמה חנויות.

אם הם לא מצליחים לדלות כלום, תגידו:

- אוי, כואב לי הראש! מה לעשות?

קרוב לודאי שלפחות אחד מהם יאמר:

- קחי כדור נגד כאב ראש.

- מאיפה אקח כדורים? אין לי בבית!

אז יחשבו על בית המרקחת.

או:

- נגמר לנו הכסף. מה לעשות?

- נלך לבנק.

אם הילדים אוהבים לצייר, ציידו אותם בדפי ניר וכלי כתיבה ותנו להם לצייר את הרחוב האידיאלי, לטעמם. אלה שיודעים לכתוב, יציירו ויכתבו שלט על כל חנות (מכולת, מספרה וכו'). אם יש גם נכדים מאותגרים אינטלקטואלית שבגיל 4 המתקדם עוד לא למדו קרוא וכתוב (ואני מקווה שאלה הם הרוב!), בקשו מהם לצייר חפץ אופייני לכל חנות. למשל: על המאפיה יציירו לחם או לחמנייה, על חנות הירקות גזר = או כל ירק אחר שנוח להם לצייר – וכו'.

---

מותר, אסור ומה שביניהם.

ציוד: דפים בצבע ירוק, צהוב ואדום, כלי כתיבה.

הגיל המומלץ: מגיל 5 ועד גיל 9.

 

החופש הגדול הוא זמן מצוין לחשבון נפש וסיכום. כמובן שנעשה זאת ברוח צעירה ונעימה, ולא באווירת נכאים.

נכין דפים בשלושה צבעים: ירוק, צהוב ואדום – נכון, בדיוק כצבעי הרמזור. מספר הדפים בכל צבע אמור להיות שווה למספר הנכדים שמבלים אתנו באותו יום. למשל, אם יש אצלנו חמישה נכדים, נכין 5 דפים ירוקים, 5 כתומים ו-5 אדומים.

כל ילד שיודע לכתוב , יכתוב על הדף הירוק:

"דברים שמותר לי לעשות".

על הדף הצהוב הילד ירשום:

"דברים שאני חייב לעשות".

וניחשתם נכון: על הדף האדום הוא יציין:

"דברים שאסור לי לעשות".

ניתן להם זמן כדי שירשמו על כל דף כל מה שהם חושבים לנכון שמותר. יחשבו וירשמו על הדף הצהוב מה חובותיהם, גם בחופש וגם בשנת הלימודים. וחשוב מאד: מה אסור תמיד!

ילדים שעדיין לא יודעים לכתוב, יקבלו את ההסבר של כל דף בעל פה ויוזמנו לצייר את כל הנושאים. אם מותר להם לשחק בכדור , למשל, יציירו כדור. אם אסור להם לחצות כביש, יציירו כביש , ילד שהולך עליו וירשמו לידו קו פסילה, למשל.

לאחר שכל הילדים יסיימו את מילוי הדפים, נעביר את הדפים ביניהם. כל ילד מוזמן לדון בדפים של הילדים האחרים ואח"כ נקיים הצבעה, במידה ויש חילוקי דעות. כמובן שלמבוגר האחראי – במקרה שלנו, הסבא או הסבתא – יש זכות וטו, כמו באו"מ. תארו לעצמכם שרוב הילדים יצביעו על כך שמותר לאכול ממתקים ללא הגבלה, למשל.

זאת פעילות נחמדה, יצירתית , דורשת חשיבה והסקת מסקנות.

---

בקבוקי הפלא של הארי פוטר.

מספר המשתתפים: רצוי לפחות 4. גילאים: 5 עד 10.

 

חומרים: כמה בקבוקונים שקופים, צבעי מים, מכחולים.

 

הפעם נפעיל מעט את דמיונם של הילדים, שהוא מעיין מתגבר של דימויים ורעיונות.

ניתן לכל ילד בקבוקון. זה יכול להיות בקבוקון של תמצית וניל/ רום / שקדים שהתרוקן במטבח או בקבוקון של מי פנים / אצטון / כהל וכו'. נבקש מכל י לד להחליט מראש על צבע שהוא אוהב. נסביר לילדים שכל בקבוקון הוא בקבוק קסמים, כמו של הארי פוטר. כל ילד בתורו צריך להחליט מה הדבר המופלא שהבקבוקון שלו מסוגל לחולל: לעוף כמו ציפור? לראות דרך הקירות? מכונית שתוכל לנסוע מתחת לפני הים? לקרוא מחשבות של אחרים? להיות רואה ובלתי נראה?

הנה דוגמא של בקבוקונים. במקרה זה, הם נקנו בחנות לחומרי מלאכה ב-10 ₪ לכל ששת הבקבוקונים.

 

לאחר שכל ילד החליט מה הצבע שהוא בוחר ומה הנוזל המופלא מסוגל לחולל, ניתן לכל ילד מכחול רטוב וצבע מים. הילד ימלא את הבקבוקון במים כמעט עד הקצה העליון. יטבול את המכחול במים, אח"כ בצבע ואח"כ יכניס את המכחול עם הצבע למים שבבקבוקון. אפשר לחזור על הפעולה עד שמתקבל הגוון הרצוי.

כל ילד יספר בתורו מה נוזל הפלא שלו מחולל. כל משתתף ידמיין מה קורה כשהוא משתמש בנוזל הפלא. מה הוא רואה מתחת לים? מה הוא רואה מגובה מעוף הציפור? מה חושב החבר שלידו?

ילדים מתחלפים ביניהם  כך שכל ילד מספר על כל מה שהוא חווה תוך כדי שימוש בכל אחד מבקבוקי הפלא.

אם הילדים מתלהבים ויש להם רעיונות נוספים, אפשר לשפוך את תוכן הבקבוקים, למלא אותם שוב, לצבוע בצבע אחר ולהתחיל במשחק מחדש, עם רעיונות חדשים.

---

שומר האוצר או: השומר הכי אנוכי?

---

גיל: מגיל 4. מספר משתתפים: לפחות 3.

ציוד: כסא וספרי אומנות / מחרוזות / ממתקים כגון: חפיסת וופלים, ביסקוויטים, שוקולד וכו', מטפחת לקשירת העיניים.

המשחק נחמד ומשעשע, מתאים לילדים החל מגיל 4 ודרוש מינימום של 3 משתתפים. אין לכם 3 נחמדים במשמורת?" אמצו" למספר שעות נכד של חברה או ילד של השכנה ממול. הן יהיו  אסירות תודה והילדים ייהנו יותר ביחד.

מהלך המשחק:

מגרילים בין הילדים את הילד שיהיה שומר האוצר. אם יש מתנדב, זה חוסך זמן. מזמינים אותו לשבת על הכסא באמצע החדר, קושרים לו את העיניים ומסבירים את המשחק.

מניחים מתחת לכסא ספרי אומנות, למשל. אין לכם? סימן שלא שמעתם את הסיסמא "אומנות או נמות". יש לכם? סימן שביקרתם בחו"ל במוזיאון, ביום שירד גשם זלעפות והביקור במוזיאון היה ברירת המחדל.

מעל הספרים תניחו צרור מפתחות. הילדים צריכים, כל אחד בתורו, לנסות להוציא את המפתחות מבלי להשמיע רעש. אם יש רעש, ה"שומר" יקרא בקול:" גנבים!"

הילד שניסה ולא הצליח חוזר למקומו והילד הבא בתור ינסה את מזלו.

לאחר שכל הילדים ניסו את מזלם, מחליפים תפקידים וילד אחר ינסה לשמור על האוצר.

סבא, אם יש בך רוח צעירה, אתה מוזמן לנסות את מזלך. יהיה לך קשה לקום מעמדת הזחילה המחייבת? הנכדים יעזרו לך ברצון לקום על רגליך.

לא הייתם בחו"ל או שלא ירד גשם, כך שלא יצא לכם להיכנס למוזיאון? גם בחנויות ספרים לא נמשכתם לספרי אומנות או שהחיוך של מונה ליזה נראה לכם לא סקסי? אז אולי יש לכם בבית מחרוזות וצמידים מהביקור האחרון בחנות האביזרים או מהבת מצוווש שלכן? השתמשו באוצר כדי להתחיל במשחק. את האוצר מפלסטיק תניחו מתחת לכסא.

גם צמידים צמודים אין לכם? אז אולי ביקרתם בסופרמרקט לקראת ביקור הנכדים וקניתם ביסקוויטים, ופלים או ממתקים אחרים. מובטח לכם שהילדים ישמרו על הממתקים באלף עיניים – יותר מאש כל יצירה, אף מקורית, שמקורה בלובר או בפראדו.

---

להכיר את בית הסבא.

בימי החופש, יש סיכויים רבים שהנכדים יבואו לבקר בבית הסבא, בעיקר בתקופה שאחרי הקייטנות. נתכונן נפשית ופיזית לתקופה של החופש הגדול עם הנכדים. ככל שההכנות יהיו יותר טובות, כך הצלחת הביקור מובטחת יותר. יהיה מעניין יותר, מהנה יותר ופחות מעייף.

נכין בובה שנשכחה בחדר שהיה פעם חדר הילדים. שום דבר לא נשכח שם? או שעברתם דירה והבובה סירבה לעבור אתכם, בטענה שחסרה לה רגל? אז כנסו לחנות צעצועים וקנו בובה קטנה, בכמה שקלים. נקרא לה "טליה", למשל.

כשהנכדים מגיעים לביקור, עושים להם הכרה עם טליה. תניחו אותה במקום שהחלטתם עליו מראש, למשל בפינה של חדר המשחקים.

כשהילדים עסוקים באכילת הכריך או הפרי, החביאו את טליה באותו חדר, אבל על מדף שבארון. השאירו במקומה פתק מקופל, עליו כתבתם באותיות דפוס גדולות : " אני רעבה".

כשהילדים יסיימו לאכול, שלחו אותם לחפש את טליה. הנכד שיודע לקרוא, צריך להקריא לאחרים את הרשום בפתק. כעת, כולם צריכים לנחש היכן טליה כעת. כשיחשבו לחפש אותה במטבח, יחפשו עד שימצאו פתק חדש, עליו כתבתם " אני צריכה פיפי דחוף".

איפה עושים פיפי? נכון, הגיע תור השירותים. שם ימתין פתק אחר: "אני הולכת לשטוף ידיים" (מעט חינוך להיגיינה לא יזיק). איפה מחפשים? באמבטיה.

שם ימצאו פתק "אני חייבת לנשום אויר צח". אין ברירה – יוצאים למרפסת (בהנחה שהבית איננו  צמוד קרקע. במקרה כזה, יש הרבה מאד אפשרויות להחביא פתקים).

נניח שהילדים מצאו במרפסת, מתחת לעציץ הגרניום האדום, פתק של טליה :"התלכלכתי כששיחקתי, אני הולכת להתקלח". רצים לחדר האמבטיה, לגלות את הפתק הבא.

 "אני עייפה. אני הולכת לישון". כולם רצים לחדר שינה, כמובן. שם ימצאו פתק " חזרתי לשחק במקום שלי, אבל בתוך ארון הצעצועים".

ככל שתפרטו יותר בפתקים, הילדים ימצאו את מבוקשם יותר בקלות . אם אתם רוצים שישקיעו יותר מאמץ בחיפושים, תפרטו פחות - אבל אז יש סיכוי שבחיפושיהם יהיה בלגן גדול יותר. לא נורא – אפשר לסכם אתם מראש שהם גם עוזרים לסדר את הבית כפי שהוא היה כשהם הגיעו. רק תדאגו שלא יהיה מבולגן לפני הגעתם – זה לא חינוכי, סבא!

---

מכתבים מוצפנים. 

ילדים בני 7 עד 11 מאד אוהבים סיפורי מתח והרפתקאות. זה הזמן להושיב אותם לכתוב זה לזה מכתבים מוצפנים.

לפני הכול, נסו לשאול אותם למה, לדעתם,  היו חשובים המכתבים. בגילאים אלה, קצת קשה לדמיין מדוע צריך להתאמץ לכתוב מכתב שלם, אם אפשר לשלוח ס.מ.ס.( או מיסרון, בלשון הילדון). הילדים מתקשים לדמיין איך אפשר היה לחיות ללא טלפון סלולארי! בואו לא נתאכזר אליהם ולא נספר להם שגם הטלוויזיה לא הייתה בדיוק בנמצא. זה עלול לגרום להם להלם תרבותי בל יתואר.הם עוד עלולים לחשוב שאנחנו מתקופת האבן...

לאחר ההסבר המתבקש, בואו נעבור להצפנה ופענוח.

ציידו כל ילד בדף נייר לבן , במקלון לניקוי אוזניים ובמעט מיץ לימון. הסבירו להם שכל אחד צריך לטבול את המקלון במיץ הלימון. כשהמקלון רטוב, יש לכתוב בעזרתו על דף הנייר. כל ילד צריך לאמץ את דמיונו כדי לכתוב "סוד" . יש להמתין עד שמיץ הלימון מתייבש.

אחר-כך הילדים יחליפו ביניהם א ת המכתבים המוצפנים.

כדי לפענח את המכתבים, הדליקו  נר . החזיקו אתם כל דף נייר מעל הלהבה, כך שהדף יתחמם אבל לא יישרף. זה מסוכן מכדי לתת לילדים לעשות זאת בעצמם. אמנם הילדים הגדולים יותר יכולים בהחלט להסתדר עם זה, אבל אז הקטנים ירצו גם – ומי צריך סכסוכים וצעקות?

ובכן, לאחר חימום מתון של דף הנייר, כבדרך פלא, על הנייר הלבן שנראה ריק לחלוטין, מופיע ה"סוד" הגדול.

שכבות בצנצנות - לגילאי 4-8.

לקראת האביב, אנחנו הולכים להוריד מעלינו את שכבות הבגדים שעטפו אותנו בחורף. היות וכולנו נהיה הרבה יותר קלילים, בואו נעביר את השכבות לאכסון ב...צנצנות.

זאת תעסוקה מומלצת לילדים בגילאי 4 עד 8. אפשר גם לילד בן 3, אם הוא כבר מבין מספיק שאסור להכניס את הקטניות לפה או לאף, חלילה.

לפני הכול, טיפ קטן: בניקיונות לקראת פסח בודאי תגלו מלאי של כלים ריקים: שפופרת קרם פנים שהתרוקנה, צנצנת קטנה של ריבה, מיכל שקוף של מי פנים, בקבוקון בושם שנותר בו רק הריח. אנא אל תשליכו כלום! נקו היטב ושמרו הכול בסלסלה. תתפלאו לגלות כמה שימושים נמצא לכל כלי שקוף, ואילו תעסוקות נחמדות נציע לילדים.

כסו את השולחן בדפי עיתון ישן, כדי למנוע לכלוך.  תנו לכל ילד צנצנת קטנה, שקופה ונקייה, שיש לה פקק או מכסה. באמצע השולחן הניחו קעריות עם קטניות בצבעים שונים: אורז לבן, אורז אדום ואורז מלא, עדשים כתומות, עדשים ירוקות ועדשים חומות, גרגרי חומוס, שעועית לבנה , שעועית חומה , שעועית אדומה, אפונה ירוקה יבשה – בקיצור, כל מה שנותר במזווה ועוד לא זכה להתבשל בסירים שלכם.

כעת ציידו כל נכד במשפך גדול דיו , כך שכל הקטניות יוכלו לעבור דרך הפתח התחתון, אבל לא גדול מדי – כדי שהצנצנת לא תתהפך בגלל המשפך. הדריכו כל ילד שיעביר כמות של אחת הקטניות לצנצנת, כך שתיווצר שכבה אחידה.

אם, למשל, השכבה הראשונה היא של עדשים כתומות , הציעו שיניחו מעליה שכבת אורז לבן או אפונה ירוקה. הסבירו להם שכדאי לשלב בין הצבעים, כך שיוצר צרוף נעים לעין.

הילדים יכולים להמשיך למלא את הצנצנות, עד שאלה יהיו מלאות. אין להשאיר מקום ריק, כיון שבמקרה כזה כל תזוזה הכי קטנה של הצנצנת תגרום לערבוב הקטניות וכל האפקט "האמנותי" ילך לאיבוד.

כשהצנצנת מלאה, שמים את הפקק וסוגרים היטב. אפשר לתת לילדים מרקר וכל ילד יכול לרשום על הצנצנת שלו את שמו, לתפארת מדינת ישראל. 

---

משחק באבנים צבעוניות לגילאי 2-5.

מתאים לילדים מגיל שנה וחצי  חשוב להיזהר  ולהגיש את המשחק רק לילדים שאינם מכניסים חפצים לפה..

היכנסו לחנות "הכל בדולר" ובקשו אבני זכוכית דקורטיביות עגולות. (מצורף קובץ עם תמונה)

המחיר 3.5 שקל לחבילה.

אלו אבנים יפיפיות המושכות את העין.

לאחר שהייתי בחנות והבאתי את "ההפתעה" הביתה הגשתי אותה לנכדי מגיל 5-2.

ופשוט לא האמנתי כמה שעות, כן שעות הם התעסקו עם האבנים

שימו לב כמה בקלות אפשר לשמח את הקטנים ולקנות את ליבם, ולאפשר להם לפתח את המיומנויות של עבודת הידיים.  את יכולת הדמיון והיצירתיות שלהם.

שיהיה לכם בכיף

סבתא מיכל  צור מאתר "הורות ברשת" המדגיש את הבית כסביבה התפתחותית

www.horutnet.co.il

---

תופסים את הצל.

בחורף הישראלי יש יותר שמש מגשם, ברוב הימים. ננצל את ימי השמש למשחק נחמד  לשניים – או יותר – ילדים.

קנו כמה גירים צבעוניים. הסבירו לילד הקטן יותר שעליו לעמוד זקוף באמצע המדרכה, כשהשמש מטילה את צילו. הילד השני אמור לצייר בדיוק רב ככל האפשר את היקף הצללית שמטיל גופו של הילד הראשון. נא לרשום מתחת לצללית גם את השעה המדויקת ואת שם הילד.

אחר-כך הילדים מתחלפים, במרחק –מה מהצל של הילד הראשון יעמוד הילד השני . הילד הראשון מתבקש כעת לצייר את הצללית ולרשום שוב את השעה. סביר להניח שהשעות תהיינה שונות: ככל שהתהליך ארוך יותר, פרק הזמן שיעבור בין שני הציורים יהיה ארוך יותר.

כעת כל אחד מהילדים רשאי להשתמש בכל הגירים הצבעוניים כדי לצבוע את צלליתו שלו.

לככל הילדים יסיימו לצבוע את הצללית, הראשון מתבקש לעמוד שוב ב-ד-י-ו-ק במקום בו עמד קודם והילד השני אמור לצייר שוב את הצללית. האם שתי הצלליות חופפות? אם לא, מדוע לא? מה השימוש בדבר שנגלה זה עתה לעיניהם? אם הם עוד קטנים ולא שמעו על שעוני השמש, הנה הזדמנות נהדרת לדבר על כך ולהמחיש זאת.

אם יש בביתם מרפסת שמש – שהיא לאחרונה שוב חזרה לאופנה, או אם הם בין המאושרים שיש להם מטר מרובע אחד של גינה, הציעו להם לבנות לעצמם שעון שמש כדי להשוות אותו עם השעון הדיגיטאלי שעל ידם. זאת הזדמנות טובה להיווכח איזו דרך ארוכה עברה האנושות מאז שעוני השמש ועד היום.

את שעון השמש הם יכולים להכין תוך שימוש בעיגול קרטון שהם יגזרו מתוך קופסת נעליים ריקה או אריזת פיצה ריקה, למשל. אפשר לצבוע את הקרטון בצבעי פסטל או צבעי מים ולקשט אותו כיד הדמיון הטובה. במרכז יש להצמיד פיסת פלסטלינה ובה אפשר לתקוע שיפוד עץ – והרי לכם שעון שמש לתפארת המרפסת! ולמבוגרים שבינינו, ניזכר באמרה" כשאדם קטן מטיל צל גדול, סימן שהשמש שוקעת".

---

משחק בגרוטאות 

מתאים לגילאי 2-6.

מאת מיכל צור

השעה האהובה עלי ביותר במחיצת נכדי היא השעה שבה 

אני מציעה להם לצאת החוצה ולשחק בגרוטאות.

לקחתי קופסאות גדולות של כתר ומלאתי אותם בכלי מטבח 

שאני כבר לא משתמשת בהם, מכשירי חשמל ישנים 

(שעון שבת, טרמולופטר, טייפ, קומקום חשמלי, טרמוס וכו')

כך גם פיניתי את הארונות במטבח מדברים ישנים,

לקחתי כוננית ישנה והנחתי עליה חלק מהגרוטאות 

ואני יושבת ומביטה בהם משחקים ונהנית מכל רגע 

מהיצירתיות, הדמיון והגיבוש המשפחתי, מהיכולת שלהם לנהות מדברים כ"כ פעוטים.

שיהיה לכם בכייף!

 

אם יש לכם נכדים קטנים מגיל שנתיים תוכלו להיכנס לאתר שלי:

www.horutnet.co.il

ולראות כיצד כל אחד מחדרי הבית יכול לשמש כמקום בילוי ועשייה לכם ולנכדיכם.

---

בילוי עם נכדים בני 3, 4 , 5 ויותר .

---

חוש לכל שימוש.

הילדים מאד יצירתיים. בואו ננצל את יצירתיותם ונשחק משחק נחמד ופשוט.

החליטו על חפץ פשוט, שנמצא בכל בית. למשל, קחו ספל – רצוי מפלסטיק, כדי שלא יישבר במשך המשחק. בקשו מהילדים שיישבו במעגל. שמשו אתם כמבוגר אחראי וכראש קבוצה והכריזו על כללי המשחק. הספל עומד לעבור מיד ליד, בכוון שמחליטים עליו מראש – למשל, בכוון השעון, או הפוך לכוון השעון. ברגע שהספל מגיע לידיו של המשתתף, עליו להכריז על שימוש שונה מהשימוש הרגיל של הספל וגם להמחיש את השימוש המוצע, עד כמה שאפשר.

למשל: הילד הראשון יכריז שהספל מצוין לשמש ככלי לאיסוף הגשם היורד עלינו, אם נניח אותו על הראש עם הפתח כלפי מעלה. אם הילד בעניין של טבע ירוק, הוא גם יסביר שאפשר להשתמש במים האלה להשקיית הצמחים.

הילד השני עשוי להסביר שהספל מעולה לבית לצב הקטן שיש לנו בבית. הילד השלישי יספר שהספל הוא כלי מעולה להעמדה על שולחן הכתיבה, כיון שניתן להניח בו עפרונות ועטים למכביר.

חפץ אחר מומלץ למשחק הזה יכולה להיות שמיכה קטנה. השמיכה תעבור, מקופלת או פתוחה, מיד ליד. הראשון יציע, למשל, לפרוס אותה למחצלת על שפת הים. הילד השני יתלהב דווקא מלפרוס אותה על משענות של ארבעה כסאות העומדים גב אל גב ולהשתמש בשמיכה כאוהל למשחקים.

הילד השלישי יפרוס את השמיכה על שולחן קטן, כך שהשוליים של השמיכה יגיעו לרצפה, והנה הוא בנה את "הבית של יעל" מהסיפור הידוע.

הילדה הרביעית תציע לכרוך את השמיכה סביב הגוף בצורת קימונו, ילדה אחרת תהפוך את השמיכה לשכמיה אלגנטית, וכו'.

כמובן שאפשר להעביר את החפץ הנבחר יותר מפעם אחת בין המשתתפים, בתנאי שאף אחד לא יציע פעמיים אותו רעיון או רעיון דומה למה שהוא הציע קודם, או למה שילד אחר הציע לפניו.

---

השלם את החסר.

הילדים מאד סקרנים ומאד יצירתיים, אז בואו ננצל את זה למשחק נחמד ופשוט.

אנחנו מקבלים הרבה מאד חוברות צבעוניות לפרסומת. נניח שבאחת מהן יש תמונה של כלב גדול. גזרו את התמונה וגזרו את הזנב של הכלב. הציגו רק את הזנב בפני הילדים ותנו להם לנחש לאיזה בעל חיים שייך הזנב. כמובן שאת גוף הכלב יש להחביא מבעוד מועד. אם הילדים מספיק גדולים, ציידו אותם בדפי נייר , תנו להם את הזנב והצמידו את הזנב עם מהדק לדף נייר (נייר ממוחזר, בבקשה, זאת אומרת כתוב בצד אחד – ואנחנו משתמשים בצד הנקי עדיין). הילד מוזמן לצייר את גוף בעל החיים שהוא מחליט שהזנב שייך לו. אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם בעל החיים ואת שמו שלו.

לאחר שכל הנכדים – או הילדים – סיימו את משימתם, מראים להם את גוף בעל החיים שהפרדתם לפני כן מהזנב. מי שניחש נכון, יזכה בפרס שהכנתם מבעוד מועד. ועצה קטנה: הכינו גם פרסי תנחומים למפסידים, כדי שלא תרוויחו אתם את הריבים ביניהם...

אותו חידון בדיוק ניתן לעשות גם עם חפצים שיש לכם בבית. למשל: נניח שיש לכם בגד שיש לו כפתורים יפים. אני מציעה לכם לעטוף את הבגד בשקית אטומה, מנייר או מפלסטיק. השאירו רק את הכפתור גלוי ותנו לילדים לנחש לאיזה בגד זה שייך. הרשו להם אפילו למשש את השקית. לאחר שכל ילד החליט מה הבגד בו מדובר, תנו לכל ילד

דף נייר ממוחזר ובקשו שיצייר את כל הבגד שלדעתו הכפתור שייך לו. ושוב: אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם הבגד ואת שמו שלו.

חוזרים על התחרות שהוצעה קודם. 

בילוי נעים!

נר לי דקיק – בצ'יק!

הנה חג החנוכה מתקרב והנכדים הולכים להדליק כל ערב נרות. יש בנמצא נרות לרוב, אבל בואו נכין יחד נרות עבודת יד.

התהליך הפשוט ביותר, שמתאים גם לילדים בני 5-6 וגם לילדים גדולים יותר, היא להשתמש בנרות מוכנים. רק אנא, שמרו על שני דברים חשובים ביותר:

אל תשאירו את הילדים לבד, ללא השגחתכם, אפילו לרגע אחד ואל תתנו להם להשתמש בגפרורים או באש גלויה בעצמם.

השתמשו בנרות מהדור הישן- לא אלה שלא מטפטפים, אלא דווקא מהמטפטפים לרוב. כל נכד מוזמן ליטול נר לבן , פשוט. מתוך חפיסת הנרות הצבעוניים הוא מוזמן לקחת נר צבעוני , בכל צבע שיבחר. נעזור לנכד להדליק את הנר והוא יטפטף את טיפות השעווה הצבעוניות על הנר הלבן. כך הוא יכול לצייר פרח, פטרייה, חיפושית או מטריה – ככל העולה על רוחו.

אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר לייצר נרות ממש. קנו מבעוד מועד שעווה בחנויות למלאכת יד. אל תזרקו גביעים ריקים של לבן, יוגורט, מעדנים וכו'. נקו אותם היטב ואפסנו אותם.

שימו סיר גדול, מלא עד חציו במים, על האש וחממו עד שהמים ירתחו. בסיר קטן יותר הניחו את השעווה והמתינו עד שהשעווה תהיה נוזלית. אז אפשר לזרוק פנימה צבע פנדה או צבע שמן. אם רוצים כמה צבעים, אפשר לשים כמה סירים קטנים, כשבכל סיר מוסיפים צבע אחר. נא לא לשכוח: אם הנכדים יערבבו שעווה צהובה עם שעווה אדומה, יקבלו נר כתום. אם הנכדים יערבבו שעווה צהובה עם שעווה כחולה, יקבלו נר ירוק. ואם יערבבו שעווה אדומה עם שעווה כחולה, הנכדים יקבלו נר סגול. גם אין צורך לערבב יותר מדי ביסודיות: ככל שהצבעים יתערבבו פחות, אפקט הצבע של הנר יהיה יפה יותר.

בינתיים תנו לנכדים למרוח מעט שמן , בעזרת פיסת מגבת נייר, על הצד הפנימי של הגביעים הנקיים. תנו לנכדים נר אחד לכל אחד ועזרו להם להצמיד אותו לתחתית הגביע. כך תבטיחו שיהיה פתיל לכל נר. כעת עזרו לנכדים למזוג את השעווה הנוזלית לכל גביע, שיערבבו את השעוות הצבעוניות כרצונם. אפשר להוסיף פיסות של תפוז, לימון, אשכולית- וכשהנר ידלוק, הקליפות האלה יפזרו בחדר ריח נהדר.

עבודה נעימה וחג שמח!

---

תיבת פנדורה?להפך:תיבה הדורה!

כולנו זוכרים את הסיפור על תיבת פנדורה (בתרגום חפשי פירוש השם "כל המתנות"-פן = כל, דורה = מתנה, וזה אולי הזמן להבין למה הנכדות מבקשות את בובת הדורה במתנה, ומדוע כולם רוצים רק פאן...)

 לפנדורה  נאמר לא לפתוח תיבה מסוימת בשום אופן. אבל פאנדורה לא יכלה להתגבר על הסקרנות ופתחה את התיבה. כל רעות העולם גלשו החוצה והתפזרו בעולם: הקנאה, האלימות, הכעס, השנאה וכו'. פנדורה נבהלה ומיהרה-באיחור- לסגור את התיבה. בתוך התיבה נשארה רק התקווה הטובה...

בהפוך לתיבת פנדורה, אני מציעה להעניק לכל ילד קופסת המעשים הטובים, ונקרא לה "קופסא הדורה". כל קופסה עם פתח קטן יכולה להתאים- למשל, קופסת מגבונים או טישו ריקה. על כל קופסא רושמים את שם הילד שיקבל אותה ואפשר לקשט אותה ככל העולה על רוחו של הילד: ציורים, מדבקות, נצנצים וכו'.

 כל ילד מתבקש לחשוב במשך השבוע על מעשה טוב אחד שהוא עשה: עזר לחבר להכין שעורים? עזר לאחותו להשקות עציצים? עזר לאמו לסחוב סלי קניות? קנה עיתון לשכן חולה? טייל עם הכלב של הסבא שנסע לנופש?- כל מעשה טוב, יבורך.

 הילד אמור לרשום את המעשה הטוב  על פיסת ניר ולתחוב את הפתק לתיבה הנושאת את שמו. אם עשה יותר ממעשה טוב אחד, הוא מוזמן לרשום מספר פתקים כמספר המעשים הטובים. אם הילד עדיין לא יודע לכתוב אבל כן יודע לעזור, הוא מוזמן לבקש מאחד ההורים, הסבים או האחים הגדולים יותר, לרשום את הפתק  עבורו.

בסוף השבוע כל הילדים נאספים סביב ההורים, כל אחד מביא את הקופסא שלו ושולפים את הפתקים. מקריאים את כל הפתקים בקול רם ומחליטים מי תרם הכי הרבה לסובבים אותו במשך השבוע שחלף. אפשר להעניק לילד המנצח סיכת כבוד או מדבקת סמיילי לשבוע הבא, כשבסוף שבוע זה הסיכה תעבור למנצח הבא בתור.

---

אגדות מחודשות.

אתם זוכרים את הבדיחה של מי שתרגם לאידיש את המחזות של שייקספיר? על הכריכה הוא כתב:

" המחזות של שייקספיר – מתורגמות ומשופרות ע"י יענקל פרוימוביץ'".

על זה רציתי לספר לכם, אבל בגרסה מעט שונה. הגולשת ציונה – סיסי ברקאי נותנת לנו טיפ מדליק:

היא  מציעה לתת לנכדים לבחור סיפור ולהתחפש לדמויות המופיעות בו. הסבתא משנה מעט את העלילה, מדגישה אספקטים מסוימים, מעלימה סצנות קשות מדי, אם הנכדים רכים או רגישים.

הילדים משחקים את כל הדמויות, אבל יכולים לשנות את סוף הסיפור כרצונם – הוא אשר אמרנו, "שייקספיר משופר".למשל, בסיפור של סינדרלה, הנכדים הציעו שאמו של הנסיך תקבל אותם

לארמון  כי היא אמא טובה....ותזמין את הגמדים למשתה כי מגיע להם!

בסיפור של כיפה אדומה, הנכדים שלי מאד פחדו מהזאב, אז החלטנו שהוא לא בלע את סבתא, אלא רק שר לה והרדים אותה, כי הסבתא הייתה חולה ועייפה...

כמובן שאפשר לחזור על אותו סיפור מספר פעמים, ובכל פעם לשנות את העלילה, את התפקידים ואת הסוף. אם כולם רוצים להיות הצייד ואף אחד לא "מת" לשחק את הזאב, עשו הגרלה: החזיקו ביד מספר גפרורים כמספר הילדים, כשהראש של הגפרור מופנה לתוך כף היד ומוסתר שם. לאחד הגפרורים יש "להוריד את הראש" מבעוד מועד. כל ילד מושך גפרור: מי שמשך את הגפרור החתוך, ישחק את הזאב.

בסיבוב הבא, עושים שוב הגרלה. אם במקרה אותו ילד מושך פעמיים את הגפרור הקובע, מבטלים את ההגרלה ועושים אותה מחדש.

כדי להתחפש לדמויות שבסיפור, צריך מספר פריטי לבוש והרבה דמיון- וזה לא חסר לילדים. תפוח עץ ומראה קטנה יש בכל בית, מטפחת אדומה יכולה להיות גם ורודה או בורדו, ואפילו מגבת יכולה להפוך לשכמיה,, בעזרת כמה סיכות בטחון. מאז שקונים פירות בסלסילות מיד אפשר לקבל סלסלה, לה עושים ידית מסרט של קשירת מתנות. מעיתונים אפשר לעשות כובעים לגמדים – בקיצור, לא צריכים תפאורן ומלבישה – מסתדרים גם בכוחות עצמנו.

 

 

בקטע של המחזת סיפורי ילדים: כששיחקנו ב"עמי ותמי" עם אור בן השבע ואילת בת הארבע – מחוסר ברירה, אני, הסבתא,  הייתי המכשפה! – אילת התעקשה למלא את כיסיה בפירורי לחם. שאלנו אותה:

-אם תפזרי פירורי לחם, מה יקרה?

-הציפורים יאכלו אותם.

-אז מה צריך לקחת?

-אבנים, אבל זה כבד ואת זה ייקח אור (אחיה).

---

משחקי זיכרון עם אחים ובני דודים.

ילדים בגילאי 4-7 מאד אוהבים משחקי זיכרון. הם גם אוהבים את האחים שלהם, גם אם לפעמים האהבה מתבטאת בצורה פיזית מוזרה במקצת, כגון: בעיטות, צביטות, סטירות, דחיפות  ועוד כאלה מחוות בלתי צפויות.

הגולשת ציונה – סיסי ברקאי נותנת לנו טיפ מדליק:

כדי לשפר ולגבש את היחסים – ובאותה הזדמנות, ליצור משהו חדש ורענן – סרקו בסורק את התמונות של כול האחים, ההורים והסבים. אין מספיק בני משפחה? תוסיפו אחים של ההורים ואת ילדיהם, כלומר – הוסיפו את הדודים ואת בני הדודים של הילדים. אם אתם כבר טורחים, עשו את הכול בכפולות כמספר המשפחות של ילדיכם. למשל, אם יש לכם שלושה בנים או בנות נשואים, צרו שלושה משחקים.

אם אין לכם די ילדים ונראה לכם שגיל 60 לא מתאים כל-כך להרחבת המשפחה, תוכלו לצרף תמונה של הבית שלכם –בית הסבא והסבתא – הבית של הבן או של הבת, וגם צילומים של חדרי הילדים, חיות המחמד שבכל משפחה, גינה ציבורית צמודה – אם לא לבית עצמו, אז גינה שבהשכונה. כל דבר שמזכיר לילדים פרט מחייהם, טוב מאד להשגת המטרה.נחמד גם להוסיף תמונות ינקות של הנכדים, כדי להזכיר – להם ולאחיהם – כיצד נראו רק לפני חמש שנים, למשל.

גזרו את כל התמונות בגודל אחיד והדביקו אותם לקרטון כדי לחזק אותם. כעת קחו קופסאות קרטון ריקות של תכשירי איפור, תכשיטים וכו'. אם הקופסה לא ייצוגית דיה, רפדו אותה בניר טפט נצמד, הדביקו תמונות , סרטים צבעוניים, חרוזים – כיד הדמיון הטובה עליכם. רשמו על כל קופסא את שם המשפחה והשם הפרטי של הנכדים שאמורים לקבל את המתנה. הקפידו לכתוב יפה וברור, באותיות דפוס, כדי לעזור גם לתלמידי כתות א' או גן החובה, לקורא את הכתוב.

סיימתם? העניקו להם את התשורה - והנה לכם יופי של משחק זיכרון.

וסיסי מוסיפה עוד טיפ: עם אותם חלקים אפשר לשחק גם לוטו, אם תרצו.

---

בילוי עם נכד בן שנה ונכד בן ארבע.

ננסה לשלב פעילויות בין שני ילדים בגילאים שונים, מבלי לקפח אף אחד מהם – ככל שנצליח. כדי לשמור על כללי הבטיחות של התינוק, נשתדל לא לתת לאח הבוגר יותר מדי חפצים מסוכנים. גם צבעים שמומלצים לילדים קטנים, לא נועדו ללעיסה אינטנסיבית, כפי שנוהגים לעשות פעוטות בני שנה. לכן, נניח את צבעי הפסטל, למשל , על השיש במטבח, לשם יגיע הילד בן הארבע בקלות, אבל הפעוט לא יוכל להגיע. חשוב להקפיד שהאח הגדול ישתמש בכל פעם רק בצבע אחד. לאחר שיסיים לצבוע אתו, יש לעמוד על כך שיחזירו למקומו בקופסא, ולא ישאיר אותו על השולחן הנמוך בסלון או על השולחן שבפינת האוכל. אגב, זה גם יעזור לחנך את הילד לסדר – וזה מעולם עוד לא הזיק לאיש – או לילד...

נצייד את בן ה-4 בדף ניר ובצבע פסטל אחד. נגיש לו מסננת ונציע לו שיצבע כשהדף מונח על המסננת. כך יתקבלו צבעים כהים מעל חוטי הרשת, וגוונים בהירים יותר מעל חורי הרשת. בן השנה יקבל אף הוא מסננת קטנה וכפית. נלמד אותו להקיש בכפית על המסננת, ולהפך, להפקת צלילים.

בינתיים, הצמידו לצד המחוספס  של הפומפייה שבמטבח דף קרטון , בעזרת סלוטייפ. הגישו לילד בן הארבע את הפומפייה עם הצד הלא מגרד שלה.עזרו לו לפרוס על צד זה דף ניר נוסף ועזרו לו להתחיל לצבוע שוב בעזרת צבע פסטל. גם אתם תופתעו מהדוגמא היפה שתיווצר!

לפעוט הגישו בינתיים ספל פלסטיק ומשפך. מזגו לו מעט שתייה לספל בעזרת המשפך: הוא יוקסם מהפטנט החדש . רק שמרו שלא ירצה לנסות זאת בעצמו!

אם יש לכם במטבח פלטת מתכת לפיזור חום בצורה אחידה מתחת לסיר ( מה שהיה פעם "פלטת אזבסט"), הגישו אותה כעת לילד בן הארבע. החורים על הפלטה הם בגדלים שונים וכך יתקבל על דף הניר הפרוס מעל הפלטה, ציור מקסים בצבע הפסטל התורן.

גם פלטת פלסטיק מחוררות שמניחים בדרך כלל על השולחן, מתחת לכלים  החמים המוגשים לשולחן, הם יופי של תעסוקה לפעוט. לאחר שהוא יסיים לטעום אותה מכל הכוונים ( הפלסטיק הקשיח יעמוד בגבורה בניסיונות הנשיכה והלעיסה), העבירו את הפלטה לילד בן הארבע, לשגרת הצביעה עם פסטל על הדף המונח מעל הפלטה.

לאחר שהילד בן הארבע סיים את שעת הציור, הצמידו את כל הציורים עם מגנטים לפלדלת שבכניסה. התערוכה האמנותית מוכנה לביקורו של המבקר הקבוע – האב- או האם – החוזרים מיום עבודתם. כך הם ייווכחו שגם הילד עבד קשה היום! 

לקראת החגים הבאים עלינו לטובה, קבלו 10 תכניות ל-10 ימי פעילות עם הילדים, תחת הכותרת המשותפת:"קייטנת בית".את כל התכניות תמצאו בתחתית דף זה,  בקבצים המצורפים.אפשר לערוך כל פעילות מספר פעמים, אם הילדים מתלהבים. תמצאו שם: יום ספורט, יום בישול, יום כתיבת מכתבים, יום משחקי חברה, יום מיחזור, יום שיפור החפצים ועוד. חופש נעים!

כמה כללים בסיסיים:

-ככל שהילד קטן יותר, החלקים של המשחק צריכים להיות גדולים יותר- אבל לא גדולים מדי, כדי שלא יקשו עליו.

-המשחקים המוצעים לכל גיל הם בגדר המלצה. יש לנסות להתאים את המשחקים ולהגמיש את הכללים לפי רמת הבשלות של הילד.

 -אם מדובר על שני ילדים, כדאי לדאוג לציוד כפול ולערוך תחרות ביניהם.

-אם יש יותר משלושה ילדים, כדאי לחלק אותם לזוגות ולערוך כל פעם "סבב" בין שני זוגות, ואח"כ לערוך תחרות בין המנצחים.

-אם מספר הילדים אי זוגי, אפשר להגריל מביניהם מי יהיה השופט.

-אם יש הרבה מאד ילדים, אפשר לעשות תחרויות בין קבוצות.

-ובקיצור: זה לא זמן איכות- זאת איכות הזמן!

---

הפעם אני הולכת לעשות לעצמי חיים קלים: אציע לכם להשתמש בכל אחד מהרעיונות הקודמים ולערוך משחקים משותפים או תחרויות בין הנכדים. אצרף רק מספר רעיונות חדשים, המתאימים למספר ילדים ופחות מתאימים רק לילד אחד.

היות ומדובר על גילאים שונים, רצוי לחלק אותם לקבוצות כך שממוצע הגילים בכל הקבוצות יהיה זהה, וזאת על מנת לתת להם סיכויים שווים לנצח. למשל, אם הגילאים הם: 13, 11, 8, 6, 5 ו-3 – יש לשבץ את הילד בן ה-13 עם הילדים בני 6 ו-3. את האחרים יש לשבץ יחד בקבוצה השנייה.

רצוי להכין פרסים וגם פרסי ניחומים, כדי שהמנוצחים פורצי הדרכים לא יפרצו בבכי תמרורים.

                                                  המשפחה הצעירה של תמירה - לפני שנוסף הנכד הצעיר ביותר...

טיול בעיר הגדולה.

תרומתה של ניצה.

ציוד: פנאי ומעט כסף.

אני סבתא ל-8/9+7נכדות ונכדים.הנכדים/נכדות שלי הם בין הגילאים23-3 ואחד שטרם...פעם בשנה שנתיים אנחנו לוקחים  3 מהם לטייל אתנו בתל-אביב ובשבילם זה ממש אושר (אנחנו והם מישובים קטנים באזור צפון קרוב).בלוי של טיול לאורך החוףוהטיילת,עליה למגדל עזריאלי ,הצאפרי,טיול ברחוב ביאליק ובית ביאליק,כמובן אוכל וגלידה ועוד.עולה מעט,פרט למכונית והם זוכרים זאת זמן רב.

בלון ההפתעות.

תרומתו של צבי ונקרט.

ציוד: מספר בלונים כמספר הנכדים (רצוי גם כמה ברזרבה), עיתונים ישנים, דבק לבן פשוט.

זאת פעילות נחמדה, אבל היא נמשכת מספר ימים, בכל יום כחצי שעה של פעילות.הפעילות מאד מומלצת אם הנכדים מגיעים אליכם למספר ימים בחופש.

תנו לכל נכד בלון. הנכד צריך לנפח את הבלון לממדים סבירים. אם הוא מתקשה, עזרו לו. קשרו בחוט את פתח הבלון. תנו לכל נכד כפית מפלסטיק, שימו דבק לבן בקערית והורו לנכדים למרוח היטב דבק על הבלון. לאחר מכן הם ידביקו פיסות עיתון , כדי לצפות את הבלון היטב בעיתונים. אחר כך יש להניח את הבלון בצד עד ליום המחרת, כדי שהדבק יתייבש.רשמו על כל בלון את שם הנכד ש"הפיק" אותו.

למחרת החזירו לכל נכד את הבלון שלו. שוב יש למרוח דבק ושוב יש להדביק שכבה של פיסות עיתון. המתינו עד למחרת שהדבק יתייבש. לא לשכוח לרשום שם על כל בלון.

ביום השלישי, תוקעים סיכה ומפוצצים את הבלון. פותחים חריץ קטן בכל כדור. כעת הסבתא אמורה "להיעלם" עם כדורי העיתון לכמה דקות לתוך המזווה ולדחוף לתוך כל כדור, דרך החריץ, כמה הפתעות קטנות: צעצוע קטן, סוכריות, מסטיקים, שוקולד - כל דבר שיש ושרוצים לתת לנכדים.

מחזירים לכל נכד את הכדור שלו. הוא אמור לשבור את הכדור - ותתפלאו, זה לא קל, אבל הרעש של ההפתעות שבפנים ייתן להם כוח להשלמת המשימה. יופי של תעסוקה, עם גמול מתוק בצדה.

תרגול הזיכרון החזותי. 

                               

 ציוד: ספר על צייר או על ציירים, או חוברת צבעונית.

המשחק נועד לפתח זיכרון חזותי.

בחרו ציור מורכב ופיגורטיבי, או ציור נוף. תנו לכל הנכדים להתבונן בו דקה. הרחיקו את הציור מהם ותתחילו לשאול שאלות, כדי לבדוק מי זוכר יותר פרטים ומי מדייק יותר בפרטים.

הסבירו להם שזה יכול להיות שימושי אם יראו למשל גנב בפעולה ויצטרכו לספר לשוטר את כל מה שהם זוכרים, כדי לעזור בתפיסת הגנב. או  נניח שיהיו עדים לריב בין שני ילדים ויצטרכו להחליט אחר כך מי צודק.

 

     

 מעניין את סבתא - אבל עוד יותר מעניין: מי מתעניין בסבתא ? 

 

הפרסומאי הצעיר.                                         

ציוד: חוברות צבעוניות, עיתונים ישנים.

נקרא למשחק הזה "הפרסומאי הצעיר". כל ילד –או, אם יש מספר ילדים, ניתן לערוך תחרות בין שתי קבוצות – מחליט מראש על מוצר שברצונו לפרסם. הוא יכול לבחור תמונות צבעוניות להמחשה, להכין זמריר (ג'ינגל) ופרסומת קצרה, בחרוזים או בלוגו מצויר. לכל קבוצה או לכל מתחרה יוקצבו מספר דקות כדי לעשות  "פרזנטציה"- או מצגת – למוצר שברצונו לשווק. 

הכנת כרטיסי ביקור.

ציוד: בריסטול לבן או צבעוני, סרגל, עיפרון, מספריים.

הסבירו תחילה מה חשיבותו של כרטיס הביקור בפגישה עסקית או חברתית: כרטיס הביקור מספר בתמציתיות על האדם שכרגע הכרת. ספרו גם, כקוריוז, שביפן הדבר הראשון שאנשים עושים זה להחליף כרטיסי ביקור. ( הבעיה אחר-כך זה לזכור איזה כרטיס שייך למי, אבל יש להם עוד אי-אלו שנים להתכונן לכך...)

תנו להם צייר בעזרת הסרגל והעיפרון מלבני בגודל סביר, על הבריסטול. יש לגזור את המלבנים. רצוי להכין כמות גדולה יותר ממספר הנכדים המשתתפים, כיון שחלק מהכרטיסים ידרשו תיקון כל כך יסודי, עד שיהיה כדאי יותר לזרוק ולהכין חדש.

תנו לכל נכד לחשוב מעט ולהכין לעצמו כרטיס ביקור. אחר כך תציעו להם שיקיימו בינהם פגישה ראשונית דמיונית, יחליפו בינהם כרטיסי ביקור וישוחחו ביניהם ב"שיחת היכרות".

גם אתה יכול להיות שרלוק הולמס!

ציוד: סיפור בלשי מעניין.   

תכינו מראש  סיפור בלשי פשוט, מתאים לגילאי הילדים. ספרו רק את ההתחלה . הילדים צריכים לפענח את התעלומה רק ע"י שאלות, עליהן מותר לך לענות רק ב"כן" ו"לא".

דוגמאות לסיפורי מתח תוכלו למצוא בספרים או באינטרנט.

רוצים דוגמא קטנה?

הסיפור הוא כזה: איש מאד עשיר, בעל אחוזה ענקית,  מתכונן לטוס לחו"ל. ביום שלפני הטיסה, אחד מעובדיו  מבקש לראותו. כשהוא מדבר אתו, העובד אומר:

- אדוני, בבקשה אל תטוס מחר לחו"ל: אני חלמתי הלילה שהמטוס הזה מתרסק.

בעל האחוזה מופתע מאד ומסרב להאמין. אבל העובד מתעקש, כמעט עם דמעות, עד שבעל האחוזה משתכנע ודוחה את הטיסה.

למחרת , בשעות הערב, מודיעים שהמטוס שבו אמור היה לטוס, נפל לים והתרסק. בעל האחוזה קורא לעובד, מודה לו על שהציל את חייו, מעניק לו סכום כסף נכבד...ומפטר אותו במקום.

מדוע הוא פיטר את העובד?

  

{תשובה בסוף הפרק}.  

 

עוגה-עוגה-עוגה : הכנת עוגה.

 

ציוד: חומרים לעוגה.   

קרוב לודאי שלאחד הנכדים יהיה בקרוב יום הולדת, או שחגג לא מכבר יום הולדת. הציעו לו – או לה – לבחור רעיון לעוגת יום הולדת. אם הרעיון קשה מדי לביצוע, הציעו רעיון אחר. תכינו יחד את העוגה. זאת הזדמנות ללמוד לשבור ולהפריד ביצה, להפעיל מקצף, לבחוש במרץ וללקק שאריות של קרם.

למשל: מה נחמד יהיה להכין את הבית של עמי ותמי, לקשט אותו בסוכריות צבעוניות ולאכול אותו בכיף לאחר ארוחת הצהריים החגיגית.

   

  סבתא כבר בישלה דייסה - הגיע זמן העוגיות!

והנה העוגיות שאפתה אילאיל בת ה-10:

עוד עו"ד.